כל הפוסטים בפרשת תרומה
ערבים, ג'ונגל, העולם ובני האדם
במאורעות הדמים שפרצו בתרצ"ו (1936) התגובה של הנהגת היישוב לפעולות החבלניות של הערבים הייתה הבלגה. שתיקה. העדיפו להישאר בתוך היישוב
בין חטא העגל לפורים
הקורא את שתי הפרשות הקרובות, תרומה ותצווה, שלרוב מצורפות זו לזו, תוהה מדוע נכתבו במקום זה, שהרי הן עוסקות בהקמת
סיכוי מול סיכון
"בטבעות הארון יהיו הבדים, לא יסורו ממנו" (כה, כא) ציווי זה שלא להסיר את הבדים מן הטבעות, לא מצינו אלא
הכרובים מביטים זה בזה
על הכרובים כתוב, שהצורה שהם צריכים להיות היא "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה ופניהם איש אל אחיו". שמעתי מסר מיוחד