הנהגתו של יהושע

"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (פרק לא פס' א). ויש להבין מה באה התורה ללמדנו בכך שמשה רבנו הלך ברגליו לאסוף את ישראל. וביארו בעלי התוספות (עה"ת) "וילך משה וידבר – מכאן שאין שלטון ביום המוות, שהלך בעצמו ולא קראם בחצוצרות, מלמד שנגנזו בחייו, לפי שאין שלטון ביום המוות". וכן אנו מוצאים להלן (לא כח) "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם" וכתב רש"י "ולא תקעו אותו היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר עשה לך, ולא השליט יהושע עליהם, ואף בחייו נגנזו ביום מותו, לקיים מה שנאמר, ואין שלטון ביום המות". והדברים טעונים ביאור, דבפשטות עיקר השלטון בעם ישראל הוא עצם הנהגתם ואמירת דברי כיבושים בפניהם, אך צורת הקריאה בפה או בחצוצרות, לכאורה עניין שולי הוא, שאינו שייך למלכות. עוד יש להבין, דמבואר ברש"י שהחצוצרות נגנזו בימי משה ולא ניתנו ליהושע, וצ"ב הרי גם יהושע זקוק להם על מנת לכנוס את ישראל.

וברש"י (להלן לא ז) "משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור". ותמהו המפרשים היאך אמר משה דבר שלא כדברי הקב"ה, ובפרט שמשה רבנו הנהיג את ישראל מ' שנה ובודאי ידע כלל זה שאין שני דברים לדור. עוד קשה דבנביא (יהושע כד לא) מבואר שאכן נעזר יהושע בהנהגת הזקנים, וכי עבר יהושע על עצת ה'. עוד יש להעיר, שדברי רש"י נסובים על הכתוב "כי אתה תבוא את העם" ופירש ש"עם" הכוונה לזקנים שבדור. והלא כלל הוא בידינו שעם משמעו הפחותים שבעם (רש"י במדבר יא י בשם הספרי ועוד), וכיון שהכתוב עוסק בצדיקים היה לו לכתוב "בני ישראל" לשון חשיבות.

והיסוד בזה, שהחצוצרות לא שימשו רק ככלי להשמעת קול המודיע על התאספות, שלשם כך לא היה נצרך ציווי מיוחד מהקב"ה על עשייתם ועל החומר ממנו הם עשויים, וכן לא הייתה כל מניעה למשה להשתמש בהם ביום פטירתו, ואף יהושע יכול היה להשתמש בהם. ועל כרחך, היו בחצוצרות סודות ועניינים עמוקים, וננסה לעמוד על אחד מהם.

בבקשת משה מהקב"ה למנות מנהיג תחתיו לעם ישראל, אמר "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (במדבר כז טו) וביאר רש"י שביקש משה רבינו מנהיג שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד מעם ישראל. אולם בפועל מבואר בילקוט שמעוני (במדבר תשעו) שלא נתמלאה כל בקשתו של משה. דמבואר שם שהראה הקב"ה למשה את מנהיגי ישראל עד סוף הדורות וכולם אין יכולים להלוך כנגד רוחם של ישראל אלא מלך המשיח (ששקול כמשה רבנו. רמב"ם תשובה ט ט). ואפשר שהסבר הדברים הוא עפ"י המבואר במשנה (אבות ו א) שככל שהאדם גדול יותר בתורה כך דבריו מתקבלים ונשמעים יותר, ולכן רק משה רבנו שהיה מושלם בתורה בזכּוּת מוחלטת מפי הקב"ה זכה ודבריו נשמעו ונתקבלו על לב כולם, אך יהושע על אף שהיה כמלאך ה', מ"מ הייתה מדרגתו בתורה פחותה ממשה (תמורה טו א) לפיכך לא היו דבריו מתקבלים מיד על לב כולם כמשה רבו. ונמצא, שבשונה מכל אדם שקודם שמוסר לחבירו ציווי או הנהגה צריך הוא למצוא מסילות ללב השומע, יחיד היה משה רבנו שכיון שהיה מושלם בתורה זכה שדבריו נשמעו כמות שהם בלא שהוצרך להקדים ולפייס כל אחד ואחד, כמבואר במדרש.

המשך בעמ' 3>>

ואפשר, שזהו אחד מהעניינים שבאו החצוצרות לבטא, שכדי לכנס את העם ולהשמיעם ציווים או דברי כיבושין אין משה רבנו זקוק אלא להשמיעם קול תקיעה על למנת להקהילם ומיד היה משמיע את דבריו. אולם אצל יהושע שאין העם שומע דבריו לאלתר כפי שנתבאר, על מנת שישמעו לדבריו צריך הוא להקדים ולילך כנגד רוחו של כל אחד ואחד עוד קודם שמשמיעם את דבריו.

והנה, מבואר ברש"י (לא א) שאותו יום נסתמו ממשה מעיינות חכמה, וכיון שירד כוחו בתורה כבר לא היה יכול להשתמש בהנהגת החצוצרות שעניינה השמעת דבריו בלא הקדמה וריצוי, ולכן הוצרך קודם דבריו "וילך משה" לילך בינות לעם ישראל ולדבר עימהם ולרצותם. ומבואר היטב מדוע אצל יהושע גנזו את החצוצרות, לומר, שהסתיימה הנהגה זו של משה שהיה אוספם בחצוצרות ומיד משמיע דבריו, אלא נצרך הוא לרצותם ולפייסם קודם שמצוום בדברים.

וכיון שכך יעץ משה רבינו ליהושע שכדי להגיע לליבות עם ישראל כדאי הוא להיעזר בזקנים שיסייעוהו בכך שמכירים הם את לב העם וימצאו מסילות לליבם, והוא שפירש רש"י על הפסוק "כי אתה תבוא את העם" שתסתייע בהנהגת הזקנים, שאין כוונת רש"י ש"עם" אלו הזקנים שהרי עם אלו הפחותים שבעם, אלא ביאר רש"י כיצד יוכל להגיע לאותם הפחותים שבעם, על ידי סיוע הזקנים. אמנם, כל זה טרם אמירת דבריו והזקנים רק מכשירים את העם לשמוע לקול יהושע, אך לאחר שהתאגדו העם סביב יהושע צריך הוא להנהיגם בתקיפות ובדרך אחת לפי ש"מנהיג אחד לדור ולא שני דברים" ונמצאו דברי משה ודברי ה' משלימים זה לזה, שמשה רבנו דיבר על הדרך להנהגה, ואילו הקב"ה ציווהו על ההנהגה בפועל.