התשובה ומניעיה

"כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא; לא בשמים היא… ולא מעבר לים… כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (פרק ל פס' יא – יד). וידועה שיטת הרמב"ן שפסוקים אלו עוסקים במצוות התשובה, וחידשה התורה שמצוות התשובה לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, אלא ביד כל אדם לעשותה. ויש להעיר מדוע כפל הפסוק את המלים "נפלאת" ו"רחוקה" שלכאורה מבטאים את אותה משמעות. וכן יש לעיין במה שהאריך הכתוב והמחיש עניין זה בשתי דוגמאות – שהתשובה אינה בשמים ואינה מעבר לים.

והנראה בזה, שישנם שתי סיבות עיקריות המונעות את האדם ומרתיעות אותו מלעשות תשובה. האחת, שחושב האדם שאין אפשרות לחזור בתשובה ולמחוק את העבירות עד שכביכול לא נעשו. וכמו שאמרו חז"ל (ירושלמי מכות ב) ששאלו לחכמה, לתורה, לנבואה, ולמלאכים – הנפש החוטאת מה תהא עליה ופסקו כולם שמגיעה לה מיתה, כי אין השכל משיג את אפשרות התשובה, ורק הקב"ה הוא שחידש את מציאות התשובה. ועוד, שחושש האדם מתהליך התשובה, וחושב שדורשת היא ממנו יסורים סיגופים ותעניות בתשובת המשקל, עד שמתיאש האדם מלהתחיל בה.

וכנגד שני הדברים הללו בא הכתוב לאמור שמצוות התשובה "לא נפלאת היא" כלומר אינה דבר "פלא" שלא כדרך הטבע, וכן "לא רחוקה היא" שאינה רחוקה מהישג ידינו מחמת הקושי לתקן את הפגמים, ובאו שני המשלים "לא בשמים היא" ו"לא מעבר לים", לבאר שני עניינים אלו.

שהנה, ביאר הנפש החיים (א א) את עניין בריאת האדם "בצלם אלוקים" (בראשית א כז), שכמו שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן, כך גם האדם, שע"י מעשיו הטובים מתקן את כל העולם, ובכל מצוה שעושה נותן חיות בעולם הזה ובעולם הבא. וכן בכל חטא שחוטא, מקלקל כאן בעולם וכן בעולם הבא. ולפ"ז היה מקום לומר שאם אדם רוצה לחזור בתשובה, אין הוא יכול לתקן את אותם פגמים אלא אם כן יעלה לשמים ויתקן את אשר החריב. ואם כך היו הדברים, נמצא שאין ביד האדם לחזור בתשובה.

ועל כך באה התורה ואומרת "לא בשמים היא" שבשביל לחזור בתשובה אין צורך לעלות לשמים, אלא הדבר בהישג ידינו כאן בעולם, ולפיכך אין האדם צריך לחשוש שמא לא ניתן לחזור בתשובה – וזה כנגד החשש הראשון שאין שייך לשוב בתשובה. ועל החשש הנוסף שהתשובה קשה היא עד מאוד כותבת התורה "ולא מעבר לים" שאין צורך לערוך גלות וסיגופים כדי שיתוקנו הפגמים, אלא "קרוב אליך הדבר מאוד" שהקב"ה ברא את אפשרות התשובה עוד קודם בריאת העולם, ואין הקב"ה דורש מהאדם אלא שיעשה את השתדלותו, והוא יתברך ישלים תשובתו של האדם. וכמבואר במדרש (שהש"ר ה ג) "אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".

ואחר שידענו שהתשובה אפשרית ואינה קשה כ"כ מסיים הכתוב שהדרך לעשיית התשובה היא "בפיך ובלבבך לעשותו": בפיך – היינו וידוי דברים, בלבבך – היינו חרטה מעומק הלב עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאו, ולעשותו – זוהי קבלה לעתיד לעשות הטוב בעיני ה', שהם שלושת התנאים לעשיית תשובה כמבואר ברמב"ם (הל' תשובה ב ב), ונמצא שמצוות התשובה "לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד".