ליברלים רק לליברליים

בואו נצייר לעצמנו תמונה – תכנית כלשהי תיקח ספר קוראן ותניח אותו על פרה. פרה כשרה, לא חלילה חזיר. בוא נצייר תמונה בה תיקח תכנית כלשהי ספר של הברית החדשה או ספר שקדוש לדתות אחרות, או סתם פריט לבוש בעל קדושה מיוחדת לאיזה שהוא עם, ותבזה אותו. האם לדעתכם עורך התכנית היה נשאר בתפקידו יותר מיום? האם לדעתכם מפיק התכנית היה נשאר בחברת התכניות או מפוטר באופן מיידי, עוד לפני שימוע, ובלעדיו. או שמא אתם חושבים שהמציאות הייתה שכולם היו אומרים בחיוך 'זאת סאטירה, זה בסדר'. האם ייתכן שבמדינה כלשהי, נניח ישראל לצורך העניין, יעשו מערכון סאטירי, לכאורה, בו רואים את היטלר ימ"ש מחבק ומנשק ילדים יהודים ואומר להם 'לילה טוב' – האם ייתכן שהיו עוברים על סדר היום? ברור שלא, כי מדובר בפגיעה בדבר מקודש. מהו מקודש? כל דבר אשר אנשים מייחסים לו חשיבות מיוחדת – מבחינה לאומית, דתית, תרבותית, אנושית. אבל כשמדובר בדת היהודית – מותר לבזות ולהשמיץ, לצעוק ולקלל. מותר לפגוע בקדושת התפילין בשם הסאטירה, לכאורה. אם אדם מוסלמי היה מציע למישהו מוסלמי בנמל התעופה להתפלל, היה פורש שטיח ויחד הם היו מתאמנים בהשתחוויה – האם לדעתכם הייתה מרצה לתרבות שהייתה צווחת וצורחת כנגד זה, או שהייתה מחייכת ואומרת, על-פי ספרה – זהו פלורליזם במיטבו! נמל תעופה ישראלי, שני צדיקי יסוד עולם מוסלמים שמבקשים להודות לאלוקים שלהם בתפילה זכה. כל אדם שמכיר, ולו במעט, את "התורה של הליברליזם", יצטט מיד את דברי הפילוסוף וולטיר, שאמר: "איני מסכים עם דבר מדבריך, אך אלחם בחירוף נפש כדי שתאמר אותם". אבל אף אחד מאותם ליברליים לא סיפר שכאשר וולטיר נתקל במקרה כזה לאחר זמן מה – הוא נהג על-פי שיטתו, והעניק לאדם לשטוח טענותיו שהיו הפוכות מהטענות של וולטיר. ורק לאחר מכן הוא אמר את התנגדותו. חלק מהליברלים הם אנשים אכן ליברליים, אשר מאמינים בקדושת הדעות השונות, אורחות החיים השונים והאמונות השונות. אותם אנשים גם יעשו הכול כדי שהדעות הללו ישמעו – הן מבחינה פוליטית בשמאל הקיצוני ובימין הקיצוני, הן מבחינה דתית והן מבחינה לאומית, מגדרית או עדתית. אבל חלק, כנראה לא מבוטל, מהליברליים הם ליברלים בעיקר בעיני עצמם. הם יעניקו מקום מלא לדברים של חבריהם הליברליים, אבל כשידבר מישהו שאינו שייך לאותו אגף, הם יתקפו אותו בחומרה, ישמיצו ויבזו, יערכו מערכוני סאטירה על התפילין ועל השבת, על התורה ועל המצוות. אבל זה לא רק שם. ולא בא לידי ביטוי רק מידי הליברליים לכאורה, אלא זה מתחיל אצל האוקסימורון (מילה שסותרת את עצמה) – "הדתיים הליברליים". ולא, אין הכוונה לאותם רפורמים וקונסרביטיביים, אלא לחלקים קטנים ורעשניים מהציונות הדתית שקוראים לעצמם "ליברליים", כדי בין היתר להראות שאנחנו, ה"שחורים" לא ליברליים, וגם חבריהם, שבחלק מהמקרים יהיו ממש דומים להם חיצונית – גם הם לא ליברליים. אותם "דתיים" ליברליים נאבקים במשך שנים נגד מוסד הרבנות, מנסים בכל צורה להחליש אותו ותמיד באמתלות שהשמאל הליברלי לימד אותם – שוויון, פלורליזם ועוד כל מיני ססמאות, שאם נבחן אותן דווקא אצל אחיהם מהשמאל – נגלה שהן נבובות, כי הן נכונות רק לגבי מי שהוא ליברל, אבל מי שנחשד, ואפילו רק נחשד, שאינו ליברל – מיד הוא נענש, ואמירותיו אינן "חופש הביטוי" אלא הסתה. כל מילה שבה יוצג מי ששונה בחברה במילה אחרת – הם יקראו לזה גזענות. הם עצמם יאבקו נגד חופש הדת, אבל יצקצקו בלשונם ויאמר שזה "חופש מדת". כשדתיים ליברליים קוראים שלא להתחתן לפי דת משה וישראל אלא להעדיף נישואין לא רק שאינם דרך הרבנות, אלא בכלל לא להתחתן כיהודים – מדובר בשנאה עצמית שגם  הרפורמים הראשונים לא שנאו כך. ואלו הם האנשים אשר מבקשים להעניק "תעודת כשרות" חדשה שלא מטעם הרבנות. ודי לחכימא ברמיזה להישמר מהם.