ישנה נקודה מעניינת שרואים לאורך כל הפרשות האחרונות – הזדרזות. מיד לאחר שיוסף נתוודע לאחיו אמר להם "מהרו והורידו את אבי" ולאחר מכן ממשיך ואומר להם "ומהרתם והורדתם את אבי הנה" מה כל המהירות הגדולה? וזה לא נגמר פה. בהמשך שוב "ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא" – אל תחפשו את 'תחנת הדלק' הזולה… חבל על הזמן… וההוראה האחרונה חביבה "וישלח את אחיו וילכו ויאמר אל תרגזו בדרך" אני מבקש מכם – אין זמן למריבות… למה המהירות הזו כ"כ קריטית ליוסף הלא הוא התאפק עשרים ושתיים שנה מה יקרה עוד קצת…?
התשובה היא כך: אנחנו נמצאים בגלות כבר אלפיים שנה שזה גלות ארוכה לכל הדעות ומחכים כבר בדריכות לגאולה שתבוא, היא צריכה לבוא כל יום אבל זה עדיין מתעכב, עניין של כמה ימים – פשוט תקוע במכס, אל תעשה עסק בסה"כ מדובר באלפיים שנה, אז פספוס של שבועיים חודש עיכוב, מזה לא 'עושים סיפור', או שאולי בכלל היה צריך כבר להגיע רק מחכים לאיזה תאריך מיוחד עגול או משהו סמלי כגון פסח, חס וחלילה!!! ברגע שתגיע הגאולה, מיד "ויריצוהו מן הבור", האמונה היהודית מכריחה שהמצב של גלות זה לא המצב האידיאלי שלנו, כל הסיבה שאנו בגלות זה רק כדי לתקן משהו, צריכים למלא תפקיד מסוים שמתמצה רק בגלות וממילא באלפית השנייה שכנסת ישראל תשלים את תפקידה בגלות באותה שניה תבוא הגאולה, "פתאום יבוא האדון אל ביתו" כי אנחנו לא "תקועים" בגלות, אנחנו מתקנים בגלות, ממילא בשנייה שנסיים לתקן באותה שנייה ממש נצא מהגלות.
סוף סוף הגיע הסוף לגלות הנוראה של יעקב, הגלות של עשרים ושתיים שנה שהוא לא ראה את יוסף, סוף סוף האחים תיקנו וכיפרו על מכירת יוסף הגיע הזמן ש-"ותחי רוח יעקב אביהם" אבל… אבל זה עדיין מתעכב, למה? כי צריכים לנסוע ממצרים, צריכים לתדלק. מתחנן יוסף לאחיו – לא, אין כזה דבר!!! העשרים ושתיים שנה של גלות יעקב, כל יום היה מחושבן, לא היה יום אחד מיותר, ממילא כשהסתיימה הגלות, צריך לנסוע במהירות האפשרית ולא לעשות חשבון של "יעקב רגיל למצב"… עוד יום לא יזיק… כי הקב"ה לא התרגל למצב הזה!!!
אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח… ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום!!! למה בכל יום? זה אחד מי"ג עיקרי אמונה, שלא תחשוב שאנו "תקועים" בגלות כי א"כ אז זה יכול להיות עוד כמה חודשים.. חס וחלילה! אנחנו בעבודה ששמה גלות, ברגע שתסתיים העבודה, באותו יום תזרח השמש… והיה ה' למלך על כל הארץ…