הקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
סימני התקופה שלפני הגאולה מופיעים בתלמוד (מסכת סוטה דף מ"ט ב'). נציג תחילה את לשון המשנה ככתבה, ולאחר מכן ננסה לבחון את האקטואליה שלה בימינו:
בעקבות משיח: "חוצפא יסגא, והיוקר יאמיר, הגפן תתן פריה, והיין ביוקר. מלכות תיהפך למינות – ואין תוכחת. בית ועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב, והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו בפני קטנים. בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב… בן אינו מתבייש מאביו… ועל מה יש לנו להשען – על אבינו שבשמים!"
חוליי החברה המוצגים במשנה מקיפים את כל תחומי החיים – מהכלל אל הפרט, מהדברים המפורסמים והידועים ביותר עד לדברים האינטימיים והרגישים ביותר. נסביר את הדברים לפי סידרם:
"חוצפא יסגא" – החוצפה, עזות המצח, "יסגא" – תתרומם ותורגש בראש כל חוצות. הנימוס והערכים יאבדו את ערכם בעיני הבריות. לעומת זאת, האדם החצוף והדורסן יהפוך לסמל ההצלחה.
"היוקר יאמיר" – יווצר מצב כלכלי פרדוקסלי, מחד גיסא, מוצרי היסוד יהיו בשפע. למדינות העולם יהיו משאבים רבים, ועל כן סביר היה להניח שמחיר המוצרים יהיה יציב ומאוזן. יש כיום הערכות שהעולם מייצר באופן תמידי מזון עבור עשרה מיליארד בני אדם, הרבה יותר מכל יושבי כדור הארץ. ולמרות זאת, "היוקר יאמיר" – במקומות רבים בעולם האינפלציה דוהרת ובמקומות אחרים היא מאיימת ממש. קיימת אבטלה גורפת, ומצב של תוהו ובוהו שורר בתחום הכלכלי.
"הגפן תתן פריה" – הגפן הפכה לסמל. לא זו בלבד שיהיו מוצרים נחוצים בכמות מספקת, אלא שאף היין, הנחשב למותרות, יהיה בשפע. ולמרות כל זאת…
"והיין ביוקר" – האדם מצפה שמחירי היין ירדו, אך האינפלציה ויוקר המחיה אינם פוסחים גם על מחירו של היין, למרות שהוא מצוי בשפע כה רב.
"מלכות תהפך למינות" – המלכות, השליטה, נתונה בידי אנשים שאינם מאמינים בה'. מינות משמעותה כפירה. השליטים בתקופה החדשה הינם אנשים שנדמה להם שהם, ורק הם, מהווים את מרכז היקום.
'ברוני התקשורת', האלילים החדשים של זמננו, הם הקובעים את 'סדר היום' העולמי. ברצונם – תיפתח מלחמה, ובלחצם – יתחילו גישושי שלום. כל קריין המחזיק בידו מיקרופון, יכול להפוך לאימת השלטון. כדי להשתלב בקבוצה השלטת, צריך מעט מרפקים, שליטה בעיתון ובטלויזיה – והאדם הופך לכל יכול…
"ואין תוכחת" – הביקורת הציבורית ההוגנת נעלמה מן האופק. אם העיתונות, 'כלב השמירה' של הדמוקרטיה, הינה קומץ של אינטרסנטים, מי יוכל לעמוד בשער ולהוכיח את מעוותי הדרך? אותה קבוצת אנשים, משכמה ומעלה, שעמדה בעבר בפרץ, וללא מורא הטיחה את האמת בפני השליט ובפני הציבור, הצטיינה בנקיון כפיים, והתנהגותה היתה ללא משוא פנים, ללא מקח שוחד, ללא אינטרסים פוליטיים או כלכליים – דמויות אלו נעלמו והיו לנחלת העבר.
"בית ועד יהיה לזנות" – מעולם לא מיסדו את הפריצות, כפי שהיא ממוסדת כיום. בכל העולם המערבי הכל פרוץ. הלבוש שנחשב במשך דורות לסמל המכובדות, איבד את ערכו. מה שהיה מוגדר בעבר כתועבה, נחשב כיום, לנאור ולחלק אינטגרלי, מהדברים החשובים ביותר שהאדם המודרני חייב לדעת ולראות…
תחת הכותרת: 'אמנות מודרנית', ניתן כיום להציג את האשפה הדוחה ביותר, ואף להגדיר אותה כ'אמנות'. כך הם פני הדברים בספרות, במדיה לגווניה ובכל תחום שהאדם עוסק בו.
"והגליל יחרב, והגולן יישום" – אם ח"ו תפתח מלחמה מהצפון, הגליל עלול להחרב, והגולן יהפך לשממה.
"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" – מאימת המלחמה ייאלצו התושבים הגרים סמוך לגבול לברוח לתוך הארץ. אולם מחמת הלחץ והפחד מפני הבאות לא ידעו להיכן לפנות, והם ינדדו מעיר לעיר.
"וחכמת הסופרים תסרח" – אנשים חכמים, לא יתפסו מקום של כבוד. איש לא יתעניין בחכמתם. אנשים יפסיקו להעריך אדם חכם, אלא אם כן יוכל לקדם אותם מבחינה כלכלית, פוליטית וכדו'. היחס לחוכמה יהיה כזה: "מוכנים אנו לשמוע דבר חוכמה, רק אם נוכל להפוך אותו לנזיל…"
"ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת" – נעדרת מלשון עדרים – קבוצות, וכמובן מלשון נעדר-חסר. האמת נעשית "עדרים עדרים והולכת לה" (סנהדרין צ"ז).
צו האופנה קובע כי "כל אחד והאמת שלו". חשיבה זו גורמת לכך שהאמת האובייקטיבית תהיה נעדרת! אלפי האמיתות המדומות מערערות את חוסנה הפנימי של החברה ומביאות לקריסתה.
בעיה זו יוצרת מצוקה אמיתית בחברה בת זמננו. מי שמחפש צדק, מבקש אמת או טוהר, ייאלץ לנדוד למרחקים, כמו עדר הנודד ממקום למקום. הוא ימצא מעט אמת פה, יעבור למקום אחר וימשיך לחפש. השלמות, שהיא המכלול של כל המעלות והאמיתות, תיעלם.
"נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו לפני קטנים" – אם החברה אינה מטפחת את הערכים היסודיים והבסיסיים ביותר, התוצאות אינן מאחרות לבוא! נער יבייש זקן, יצחק לו ויבזה אותו. זקנים יעמדו בפני קטנים – אלו הם מעשים שבכל יום, ישיש עולה לאוטובוס וממשיך לעמוד, כאשר קטין יושב מולו ולא חושב לפנות לו מקום!
"בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" – לפני מספר שנים עדיין ניסו להסתיר את המשבר בחינוך. ניסו לחפות על ההרס שנוצר כתוצאה מאובדן הסמכות של האב והאם, דיברו על ה'חינניות' הקיימת ב'חברות' שנוצרה בין ההורים לילדיהם. אולם כיום, להורים אין זכות להביע את דעתם, האלימות בבתי הספר הפכה למכת מדינה, והמורים עוסקים רוב הזמן במגננה מפני התלמידים.
"אויבי איש – אנשי ביתו" – הולכות ונעלמות המסגרות המשפחתיות האמינות, החמות, המעניקות לאדם ביטחון עצמי ושמחה, הבונות היררכיה במשפחה ויוצרות אי של שקט ושלווה בתוככי ים החיים הסוער שבחוץ. מעולם לא היה היקף כה נרחב ומזעזע של 'פירוק משפחות מרצון', כפי שהוא קיים כיום!
מציאות קשה זו נותנת אותותיה בילדים. לא פלא הוא שבמצב זה מלבינות שערות ראשו של האב, בטרם עת, בגלל הבן 'יקיר' שלו. "והבת קמה באמה" – אין סמכות במשפחה, אין כבוד להורים, אין חינוך. "אבי לא יקבע לי מה אעשה, אמי לא תאמר לי לאן אני 'אצא' ומתי"… "ההורים לא יכתיבו לי היכן ללמוד". שיביאו כסף, והרבה…
"פני הדור – כפני הכלב" – המנהיגים המופיעים על המרקעים, שאמורים 'להוביל' את האומה, לפנים, נוהגים כמנהג הכלב. דרכו של הכלב להלך מספר צעדים לפני אדונו, לעשות עצמו כמוביל וכמנהיג, אולם בפועל הוא מתבונן לאחור כל העת, במטרה לוודא שהוא אכן הולך ב'תלם'… 'מנהיג' הלומד לכלכל את צעדיו לפי סקרי דעת קהל מזדמנים, חסר לו 'עמוד שדרה' קבוע ויציב. אין לו די אומץ או די יושר לשרטט את האסטרטגיה שלו בלי תמיכת 'גיבוי' מאסיבית של סקרי סוף השבוע. המנהיגים אינם נבחרים לפי כישוריהם, אלא לפי מצבם בסקרים.
לאחר תיאור ממושך זה, מסכמת המשנה:
"ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים" – האדם, בראותו את המתחולל, מבית ומחוץ, חפץ לחזור לטוב, לטוהר, לשלווה ולאמת. חפץ להיצמד לערכים, ליציבות, לשלום, למסגרת משפחתית תקינה, לחכמה, לחינוך, לסדר ולאחריות. באותה שעה הוא מבין, כי האפשרות היחידה העומדת לפניו היא התקרבות לאבינו שבשמים! הוא, ורק הוא, יוכל להוות עבור האדם קרש הצלה בפני הגלים השוצפים. בסופו של התהליך יגיע האדם למסקנה, שאין לו גורם כלשהו שהוא יכול לסמוך עליו מלבד – אבינו שבשמים.
(מקור)
