לידה גשמית ולידה רוחנית

"ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת" (פרק ה פס' ג), ובפשטות הכוונה ששת נולד עם תכונותיו וטבעיו של אדם הראשון. ויש להבין מה חידש לנו הכתוב בכך שנולד בדמותו וכצלמו של אדם הראשון, והלא כל הברואים נבראים כדמות אביהם כפי שכתב הרמב"ן (שם) "ידוע כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם". ועוד, במה נשתנה שת מקין והבל שלא הוזכר בהם שנולדו כצלמו וכדמותו של אדה"ר, וכי הם לא דמו לאדם הראשון. ועוד, מדוע המתין הכתוב לומר ששת נולד כדמותו וכצלמו של אדם הראשון בתיאור חייו של אדם הראשון, ולא תכף בלידתו של שת (לעיל ד כה).

ולהבנת העניין יש להקדים ולבאר את המושג "כדמותו וכצלמו". והיה נראה לפרש שהכוונה כצורתו הגשמית של המוליד, אך מצינו אצל הקב"ה שאמר בבריאת האדם עצמו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (א כו) ושם ודאי לא שייך לומר שהאדם יהיה בצורתו של הקב"ה שהרי כתוב (ישעיה מ כה) "אל מי תדמיוני וֶאשָוה", אלא הכונה לתכונות האדם ולמעלתו הרוחנית, וכפי שאמרו חז"ל (שבת קלג ב) "הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום", ונמצא ש"כדמותו וכצלמו" הכוונה למידותיו הרוחניות של היוצר.

עוד יש להקדים, שהפועל "הולדה" אין משמעו הולדה גשמית בלבד, אלא כולל הוא אף הולדה רוחנית, וכפי שכתוב להלן (ו ט) "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" ופרש"י "דבר אחר ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" הרי ש"תולדות" משמעו פועלו ותוצאת מעשיו, ועל כן אמרו חז"ל (סנהדרין יט א) "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", לפי שהמלמד תורה הוא היוצר את עולמו הרוחני של התלמיד, ואף על בניה רוחנית נופל לשון הולדה.

והנה, ודאי שאדם הראשון התבונן וחקר רבות היאך הגיע למצב זה שבנו ירצח את אחיו, ואמר ששמא חלק מן האשמה מוטל גם עליו שלא השקיע ועמל בחינוכם של הבנים כדבעי [ואפשר שחשב שבטיבעם יגדלו הבנים כמותו כפי שראה אצל כל בעלי החיים] ועל כן כאשר נולד שת, תיקן מעשיו והשקיע בחינוכו כדי שיהיה במעלתו הרוחנית בדמותו כצלמו, וכך התפרש הפסוק "ויולד" – בנה את קומתו הרוחנית של שת "כדמותו וכצלמו" – כטבעיו ומידותיו שלו.

ומתיישבות היטב הקושיות בהם פתחנו, דמבואר מה חידש לנו הכתוב בכך ששת נולד דומה לאדם הראשון שאין החידוש שנולד בצורתו ודמותו של אדם הראשון אלא נתחדש התורה שאדם הראשון חינכו ואילפו את מידותיו ותכונותיו. ומבואר מדוע אצל קין והבל לא הזכיר זאת הכתוב, לפי שאצלם לא נהג אדם הראשון כך, ולא חינכם עד שהיו דומים לו במידותיהם [שהרי קין רצח את הבל], ומבואר היטב מדוע הזכירה התורה עניין זה ששת נולד "כצלמו וכדמותו" של אדה"ר בסיפור תולדותיו של אדם הראשון, ולא בזמן הולדת שת (לעיל ד כה), ששם הכתוב עוסק בלידתו הגשמית של שת, ואין כל עניין להזכיר ששם דומה בצורתו לאדם הראשון, שהרי כל הברואים דומים למולידיהם וכפי שפירש הרמב"ן. ורק כאן בתיאור מהלך הדורות, שמפרשת התורה בכל דור את כל ימי חייו ושלשלת הדורות, פירשה התורה ששת חונך והיה כדמותו וכצלמו הרוחנית של אביו – אדם הראשון.