יושב בסתר

 פרשת 'כי תבוא' נקראת בדרך כלל שתי שבתות לפני סיום השנה. בפרשה זו ישנה תוכחה ארוכה ומצויות בה ברכות וקללות. ברכות אם עם ישראל ילך בדרך התורה, וקללות אם חלילה להיפך. 

חלק מהקללות המובאות בפרשתנו התממשו לצערנו הרב במהלך ההיסטוריה אצל כלל ישראל, אצל אדם או משפחה באופן אישי.

כולנו חווים זמנים קשים בהם אנו מרגישים מוקפים בצרות חלילה. גם אם חלילה אדם מרגיש שהוא נמצא בצרה והוא לא רואה אור בקצה המנהרה, פרשתנו נושאת בחובה נחמה גדולה שכדאי לו לזכור אותה. מהי אותה נחמה?

פרשת 'כי תבוא' מביאה גם את מצוות ביכורים.

מהי מצוות ביכורים?

תקופה ארוכה משקיע אדם בגידול הפירות. הוא חורש, זורע ומשקה, מנכש עשבים שוטים ועושה את כל עבודות השדה. והנה סוף סוף ראשית פרי עמלו עולה ומבצבץ לראשונה. התורה מצווה, שאת הפרי הראשון, הפרי החביב עליו ביותר, שעליו עמל כל כך הרבה, עליו להביא לבית המקדש אל הכהן (מצוות ביכורים נאמרה רק על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר).

כשבעל השדה מביא את ביכורי פירותיו לבית המקדש, הוא מודה ומשבח לבורא על הטובות אשר גמל עמו. בהודיה האישית שלו, הוא כולל גם הודיה לאומית. הוא מתחיל לסקור את חסדי הבורא עם בני ישראל כבר מהשלב הראשון של לידת האומה – מאז שיעקב ירד לחרן, דרך גאולת מצרים, עד היום הזה – הוא מודה לבורא על כך שהוא זכה להגיע אל הארץ, לקבל חלקת אדמה ולגדל בה גידולים.

בין יתר דבריו הוא אומר:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי השם אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (כו, ה). מה הפירוש "ארמי אובד אבי"? בהגדה של פסח אנו אומרים שהכוונה היא ללבן הארמי, שרצה להאביד את יעקב: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב" (מתוך ההגדה). רש"י כותב בשם המדרש: "ארמי אובד אבי – לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב".

השאלה הנשאלת היא, איפה אנחנו רואים שלבן ביקש לעקור את הכל ולהאביד את יעקב באופן מוחלט? אנו יודעים שלבן ניסה לפגוע בשלימות המשפחה על ידי כך שהוא רימה את יעקב והחליף את רחל בלאה, אנו יודעים שהוא גם רימה את יעקב מבחינה כלכלית על ידי שהחליף את משכורתו ואת תנאי עבודתו וכפי שהתורה מרחיבה בפרשת ויצא, אולם היכן מוזכר שלבן ביקש לעקור את הכל ולהאביד את יעקב לחלוטין?

הגר"א (על ההגדה של פסח) כותב על כך רעיון מופלא. נצטט את דבריו ונבאר אותם: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי. פירוש, אף על פי שאין אנו מרגישים בניסים אשר הוא עושה תמיד, אף על פי כן הוא עושה תמיד נפלאות גדולות לבדו. ו"צא ולמד" מלבן הארמי, כלומר, שבהשקפה ראשונה לא נראה הרעות אשר עשה לבן ליעקב, ואינו ידוע לנו מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב, ואף על פי כן העיד עליו הכתוב "ארמי אובד אבי". אלא על כרחך הוא ביקש לעקור את הכל, והקדוש ברוך הוא היפך לטובה. כן הוא עושה תמיד ניסים עמנו, אף שאין אנו מרגישים".

כלומר, יש שני סוגי ניסים והשגחה. סוג אחד הוא חווית הצלה מתוך צרה וקושי שחווינו על בשרנו, לדוגמא: גלות וגאולת מצרים. עם ישראל חווה בחוש את הסכנה והצרה בתקופת הגלות, ומאידך – הוא חווה בחוש את נס ההצלה, כך שברור מאוד לעם על מה עליו להודות. ההודיה לבורא מאוד ברורה.

ישנו סוג צרה אחרת לגמרי – צרה שאנחנו כלל לא מודעים על עצם קיומה. היינו בסכנה עצומה ובורא עולם הציל אותנו בלי שנהיה מודעים לכל הדרמה. דוגמא לסוג צרה שכזו ניתן לראות בספר במדבר (כא, יג-כ). התורה כותבת "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת השם אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן" (יג). רש"י שם מביא תיאור מפורט אודות עומק הצרה שבני ישראל היו באותה נקודת זמן אולם ללא ידיעתם. האמוריים רצו להשמיד את עם ישראל והייתה להם תכנית מסודרת, אולם השם עשה נס עצום והציל אותם ללא ידיעתם – "ואת הנחלים ארנון – כשם שמספרים בנסי ים סוף כך יש לספר בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים" (כדאי לעיין שם בכל סיפור הדברים). יש לבורא "ספר מלחמות השם" שלא תמיד אנו נחשפים למה שנכתב בו.

נשוב ללבן. לנו לא ידוע על "תכנית השמדה סופית" של לבן נגד יעקב, אולם התורה מעידה ומגלה לנו שהייתה תכנית שכזאת, ואנו מודים להשם על שהציל את יעקב וממילא גם את זרעו אחריו מתכנית ההשמדה של לבן.

אלו דבריו של הגר"א, וצריכים אנו לזכור את סוף דבריו: "כן הוא עושה תמיד ניסים עמנו, אף שאין אנו מרגישים".

במקרא ביכורים, אנו אומרים להשם תודה לא רק על הדברים הגלויים, זה פשוט, אלא גם על כל הניסים הנסתרים שאנחנו לא שמים אליהם לב.

חיי האדם מורכבים מניסים נסתרים תמידיים, קבועים ואין סופיים. מה שנדרש מאתנו הוא להתבונן וכמאמר בעל ההגדה – "צא ולמד". עלינו לצאת מקיבעון המחשבה, לפתוח את העיניים ולראות את חסדי השם המקיפים אותנו תמיד.

בורא עולם הוא א-ל מסתתר ("יושב בסתר עליון" – תהלים צא). הוא מסתתר מאחורי הטוב ומאחורי הרע. הוא נוכח גם כשטוב לאדם וגם כשרע לו. נוכח, אבל נסתר. אחד הפסוקים בפרשתנו כותב: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (דברים כז, כד). בפשטות כוונת הפסוק לאיסור לשון הרע ("מכה" מלשון "מך". כוונת המספר להוריד ולהנמיך את ערך חברו). אולם בספר "הכתב והקבלה" מופיע הסבר נוסף שישלים את הנושא, וכך הוא כותב:

"כי בלישנא בישא (לשון הרע) אינו מגנה ומבזה את חברו בלבד, כי פוגע גם בכבודו של מקום ברוך הוא… ככה המגנה לאחד מיצירי כפיו יתברך, כמגנה כביכול את בנו… פוגע בכבוד אביו שבשמים אשר בראו בצלמו וכמוסיף בצערו של מעלה כביכול… שהמגנה את האדם מגנה את יוצרו שהוציא דבר מקולקל מתחת ידו, ובמה שמגנה את רעהו יצרף עמו גם גנות לסתרו של עולם".

כאשר אדם פוגע בחברו, הוא בעצם פוגע גם באומן שעשאו, באומן שיושב בסתר. 

החיים מורכבים מתמורות של צרה והצלה, שמחה ועצב, ברכה וקללה. הבה נזכור שתמיד, אבל תמיד, בורא עולם יושב בסתר, שומר ומגן עלינו גם ללא ידיעתנו.