נבואתו של בלעם

"ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי" (פרק כג פס' ג) ופירש"י "אולי יקרה ה' לקראתי. אינו רגיל לדבר עמי ביום".

כתב הרמב"ם (יסודי התורה ז א) "אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם". והקשו המפרשים היאך זכה בלעם לנבואה, והרי רשע גדול היה ונגוע במידות רעות. והגם שביאר רש"י (כב ה) דבלעם זכה לנבואה על מנת שלא יאמרו אומות העולם לקב"ה שלבני ישראל העמדת נביאים ולכן היטיבו דרכיהם, ואילו לנו לא נתת ולכן הרשענו. אך עדיין קשה שברמב"ם משמע שתנאי הוא במציאות שאין הנבואה מתקשרת באדם שפל, לפי שאין חושיו עדינים דיים כדי לקבל נבואה, וכיצד נתפסה אפוא הנבואה אצל בלעם.

עוד יש להבין מדוע חשב בלעם שהקב"ה יקרה אליו ביום, והלא אין דרכו של הקב"ה לדבר עמו ביום. ואמנם כתב רש"י (כג ד) שהקב"ה נקרה אליו ביום בשביל כבודם של ישראל, אך עדיין קשה מהיכן ידע זאת בלעם שאמר "אולי יקרה ה' לקראתי".

עוד יש להקשות דעל הכתוב "וילך שפי" כתב בבעל הטורים "וילך שפי, בגימטריה חיגר ברגל (456) דבר אחר מלשון שף מדוכתיה [ניתק ממקומו] משום שנאמר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר". ומבואר בדבריו שבלעם נעשה חיגר מכך שהאתון לחצה את רגלו אל הקיר. וצ"ב אם זה מעניינינו דבלעם היה חיגר מדוע לא הזכיר זאת הכתוב מיד כשנעשה חיגר כאשר האתון לחצה את רגלו אל הקיר, ואם אין זה מעניינינו לא היה מזכיר זאת הכתוב כלל, ומדוע המתין הכתוב מלהזכיר את מומו עד שהלך לקלל את ישראל. עוד יש להעיר דבלעם הדגיש בנבואתו "נאום הגבר שתום העין" (כד ג), ופירש רש"י דסתום העין היינו שהיה עיוור באחת מעיניו, ויש להבין לשם מה הזכיר זאת בלעם, ומה הנפקותא בכך.

ושמא יש לבאר ע"פ מה שייסד המכתב מאליהו (ח"ד עמ' 162) במהותו של הכישוף וז"ל "כל הידיעות הבאות לנו מבחוץ מגיעות אל תודעתנו דרך המוח וכו' אבל לא תמיד היה ככה אצלינו, הגמ' (נדה ל ב) מלמדת לנו שכל אדם בהיותו עובר במעי אמו "צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" וכו' והשגות אלו ודאי לא דרך המוח באו לו, אלא השגות פנימיות הן השופעות על הנפש בלי הגבלות זמן ומקום בלי הרף ובלי אמצעי ומהעולם העליון הן באות ממקור הדעת ב"ה.

נמצא שתפקיד המוח הוא להיות מסך והסתר לנפש האדם וכו' קשה מאוד לחדור דרך מחיצה זו, אך ידועים מקרים של התנוצצות האור הפנימי דרך המסך וכו' גם כשאדם במצב השתוממות, או שבריאות נפשו נתערערה, לפעמים מתרכך המסך ואז עלולה הנפש להרגיש דברים מאחורי פרגוד הזמן והמקום. זה ענין הקוסם שהיה יכול לפעמים להגיד עתידות וכו' ואולי מענין זה הוא מה שאמרו ז"ל (בב"ב יב ב) מיום שחרב ביהמ"ק נתנה נבואה לשוטים ולתינוקות שאצלם המסך אינו כל כך חזק".

כלומר, ייסד הרב דסלר שכאשר גופו או שכלו של האדם אינו יציב יכול הוא לזכות בגילויים ממרום מה שלא ניתן להשיג בדרך כלל מחמת החיץ שיוצר המוח בין הנפש הבלתי מוגבלת לבין השגות מרוממות. ועתה אפשר לומר דמכיון שהיה צריך להעמיד נביא לאומות העולם והקב"ה בחר בבלעם, אלא שעל פי כללי הטבע אין הנבואה יכולה לחול על בלעם שהיה מושחת במידותיו, על כן הוצרך הקב"ה לפגום במסך הגשמי המפריע לאדם להגיע להשגות, ומשום כך פגם הקב"ה בדבר הקשור בחיותו של בלעם – שעשהו עיור באחת מעיניו, וכמאמרם (נדרים סד ב) שאחד מהחשובים כמת הינו הסומא, וכאשר נפגמה עינו זכה לנבואה לא מצד גודל מעלתו אלא מצד הסרת חלק המסך המסתיר התגלות אלוקית, ועל כן הדגיש בלעם בנבואתו שהוא "שתם העין" לבאר היאך זכה למעלת הנבואה.

אלא שבמצב זה יכול בלעם לקבל נבואה רק בלילה, ועתה שנצרך לקבל נבואה ביום, צריך היה לפגום בעוד חלק גשמי שבו. ומבואר בתנחומא (פנחס ג) שהרואה אדם שהיה שלם ונשתנה מברך עליו ברוך דין אמת. ועל כן הזכיר הכתוב שנהיה חיגר כאשר הלך לקלל את ישראל ביום, כדי ליתן טעם היאך זכה שתתקשר אליו הנבואה ביום. ואף בלעם כיון שראה שגופו נפגם יותר, הסיק שמעתה אפשר שיקבל נבואה אף ביום, ואין זה מכח גדלותו אלא מכח שבירת המסך הגשמי החוצץ בקבלת נבואה.