לעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
לאחר שבע עשרה שנה שהתגורר יעקב אבינו במצרים, הרגיש שמיתתו קרובה וקרא ליוסף והשביעו שיקברהו בארץ ישראל. לאחר מכן כששמע יוסף על חוליו של אביו, הגיע אליו פעם נוספת עם מנשה ואפרים, ואז ברכם יעקב שיהיו שניהם שבטים בישראל, ושכל אב המברך את בנו יברכם שיהיו כמותם. ובאמצע ברכתו למנשה ואפרים, מפסיק יעקב ואומר ליוסף (פרק מח פס' ז) "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" ופירש רש"י "ואקברה שם – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם".
והדברים טעונים ביאור, ראשית, אם חושש יעקב אבינו מקפידתו של יוסף שלא קבר את רחל אמו במערת המכפלה אלא על אם הדרך, מדוע המתין עד עתה לרצותו, והרי מפטירתו של רחל עד מכירתו של יוסף עברו כעשר שנים ואף מביאתו של יעקב אבינו למצרים עד עתה עברו שבע עשרה שנים ומדוע לא פייסו ליוסף במשך כל אותו הזמן.
וביותר קשה, דבפרשתינו מבואר שיוסף היה אצל יעקב פעמיים, בתחילה ציווהו יעקב אבינו על קבורתו במערכת המכפלה, ובפעם השניה בירך את בניו ואז התנצל בפניו שלא קבר את אמו במערת המכפלה. ולכאורה בשעה שמצווהו לקוברו במערת המכפלה – בשונה מרחל אמו שלא נקברה שם – אז יש להפיס דעתו של יוסף, ומה טעם המתין יעקב אבינו עד שבירך את אפרים ומנשה לומר זאת ליוסף. עוד יש להעיר, מדוע בעת שבירך יעקב את אפרים ומנשה הפסיק בין הברכות ועבר לדבר על קבורת רחל.
שיעקב אבינו בירך את אפרים ומנשה שיהיו כשאר שבטי ישראל ושבהם יברך כל אב את בניו שיהיו כמותם, ובין ברכה לברכה הפסיק יעקב בעניינה של קבורת רחל, וצריך ביאור בהפסקה זו באמצע ברכת הבנים.
והנראה בביאור העניין, שלא התכוון יעקב אבינו להפיס דעתו של יוסף לפי שאין לו לבן להקפיד על אביו כאשר אינו מבין בטעמם של מעשיו, ובפרט באב כיעקב אבינו שודאי יש לו טעמים למעשיו, ויש שהם נסתרים ואינו חפץ לגלותם, ולפיכך עד עתה לא אמר יעקב אבינו ליוסף דבר על קבורת אמו על אם הדרך. ומה שהזכיר דבר זה עתה הוא מענין אחר כפי שיתבאר.
דהנה בא יעקב אבינו ליתן את הבכורה אותה נטל מראובן – ליוסף, ועיקר הטעם שניטלה הבכורה מראובן הוא משום שחשש לכבוד אמו ומיהר לתבוע עלבונה (לה ב וברש"י) וכפי שהוכיחו יעקב אבינו "פחז כמים על תותר" (מט ד) וברש"י "אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו וכו', לכך אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך". ואמנם מבואר מדוע ניטלה הבכורה מראובן, אך עדיין אין בזה נתינת טעם מדוע דווקא יוסף הוא שזכה בבכורה תחתיו.
ואפשר שלפיכך ניתנה היא ליוסף, משום שבדבר זה שנכשל ראובן – למהר להראות הכעס – נתעלה יוסף, שמאז פטירת רחל אמו ועד עתה עברו שנים רבות, ולא הראה כל כעס ולא תבע עלבון אמו שנקברה על אם הדרך, ולפיכך ראוי הוא לעמוד במקומו של ראובן ולקבל בכורתו.
ומיושב מה שהקשינו [מדוע המתין יעקב אבינו עד עתה לומר ליוסף על קבורת רחל על אם הדרך, וכן מדוע הפסיק בברכתו לאפרים ומנשה בענין זה] כפתור ופרח. שעד עתה אין לו כל סיבה לגלות ליוסף טעם קבורת רחל על אם הדרך כפי שנתבאר, ורק עתה כשנתן את הבכורה ליוסף "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (מח ה) מנמק יעקב אבינו ליוסף מדוע נבחר דווקא הוא לקבל את הבכורה לפי שאמו נקברה על אם הדרך ולא במערת המכפלה ואעפ"כ לא גילה יוסף על כך במשך שנים רבות, ולפיכך זכה בבכורה תחת ראובן שנכשל בדבר זה. ולכן הפסיק יעקב אבינו בעניין זה לאחר שהעביר את הבכורה ליוסף, ולאחר מכן המשיך יעקב ובירך את אפרים ומנשה בברכת אב.