מדוע צריך כשרות על כל דבר?

שלום רב,
שמי טליה ואני בעלת תשובה מזה מספר חודשים, ואני לא מצליחה להבין מדוע יש כל-כך הרבה סוגי כשרויות ולמה צריך, לדוגמה, כשרות על אקונומיקה או על נייר טואלט. הרי גם בגולה, כשחיו ב"שטייטעל" לא היה שם סימול כשרויות על המוצרים וחיו חיים יהודיים עשירים וכשרים לגמרי.

שלום טליה.

ראשית את צודקת, באמת לא צריך כשרות על נייר טואלט וגם לא על אקונומיקה ומוצרי גלם שאינם נועדו לאוכל. אבל לגבי זה התשובה תהיה בסוף הפוסט, ואת תביני אותה במשך הדברים. את גם צודקת שבשטייטעל בגולה לא היה מוסדות כשרות וחיו שם חיים כשרים ועשירים.

אז למה במדינת ישראל, כשאנחנו למעשה נמצאים במקום שבו רוב יהודי אכן צריך מוסדות כשרות? יש לכך מספר תשובות.

הכשרים על מוצרים

ישנם מצרכים רבים שלכאורה אינם דורשים כשרות עליהם. נייר טואלט, למשל, הוא מוצר שכנראה אדם שפוי לא יאכל אותו וגם לגבי ההנאה ממנו מוטלת בספק כדבר הדורש כשרות. כנ"ל לגבי אקונומיקה. ישנן שתי סיבות עיקריות בגללן יש סימול כשרות על כל מוצר – הסיבה הראשונה היא הרגל של אדם יהודי שומר תורה ומצוות לאכול רק מה שיש עליו סימול כשרות, לדעת שהמוצר עמד בפיקוח כשרותי כלשהו, גם אם לא נצרך לכך כשרות ממש. טוב שאדם יתרגל לאכול רק דברים כשרים. הסיבה השנייה, שחשובה לא פחות, היא העובדה שהעולם שלנו היום מאוד מתועש. אם פעם החומרים היו מאוד גולמיים, היום החומרים הם מאוד תעשייתיים, ולא תמיד מודע האדם הפרטי מה באמת מכיל המוצר שלפניו. מוצר יכול להכיל גם חומרים שאינם כשרים ואסורים בהנאה או באכילה כמו שומן חזיר וכו'. בנוסף, מתן הכשר למוצר, גם אם לכאורה אינו נצרך לכך, מהווה אישור שהמפעל אינו עובד בשבת וכו'. אם כן, מדוע נצרך בד"ץ לתת הכשר לנייר טואלט ולא מספיק רבנות? אז ראשית מספיק גם רבנות, אלא שבד"ץ, כמו כל גוף מסחרי, מוכר את הסמל המסחרי שלו על מוצר וכך נאמני הבד"ץ יודעים שהם יכולים לסמוך על כשרות זו.

גם בשטייטעל חיו טוב

בדיוק בגלל שבעיירה באירופה חיו טוב, יהודי שומר תורה ומצוות רוצה לחיות טוב גם כיום. בעיירה של פעם היה שוחט אחד או שני שוחטים, וידעת בדיוק מי הוא השוחט ושהוא עומד תחת פיקוח הרב, שכן אם היה עושה "דבר שטות", הרב של העיירה היה מיידע את כולם והיו לשוחט בושות גדולות. בכלל בעיירה לא היו הרבה מוצרים לאכילה, בטח ובטח לא כמו המגוון היום. הגבינות נעשו בבית, הירקות אינן מצריכות גם היו הכשר (וגם מעשר אין בחו"ל) והפירות היו נלקחים מעצים של אנשים בעיירה ולא בסופר אז לא הייתה בעיה של ערלה, החלב נעשה מפרה שרק יהודי היה חולב אותה והיין נעשה במרתף של יהודי יינן שהיה אחראי עליו ולא העסיק בו גויים וכו'. התוצרת הייתה מאוד מקומית. אבל החיים השתנו.

מהפכה תעשייתית גם באוכל הובילה לכך שרוב האוכל שאנחנו אוכלים היום הוא מעובד. בלחם ביתי יש 3 מוצרים, בלחם קנוי 150. בגבינה ביתית יש שני מוצרים, בגבינה קנויה יש 17. הפיקוח האישי שלי על פרה שאני חולה ועל גבינה שאני עושה הוא הרבה יותר טוב, אבל במציאות של היום רוב האנשים אינם חולבים את הפרה שלהם ועושים מכך גבינה. 99.999% מהמצרכים אינם מיוצרים בבית, ולכן חשוב מאוד לוודא שאף אחד מן המוצרים לא מכיל בתוכו דבר האסור למאכל. ולא רק עניין של מוצרים שמכילים תוצרת אסורה למאכל, אלא ישנם הרבה דברים נוספים כמו בישול גוי, יין נסך, ערבוב של בשר וחלב, חלב שנחלב בשבת ועוד המון פרטים שיכולים לאסור לכתחילה את המוצר.

בדיוק כמו בשטייטעל שבו סמכו על רב מסוים שייתן את ידיו על מעשי השחיטה, החליבה ויצירת התוצרת הסופית – כך גם היום. אנשים מבקשים לסמוך על מוסד כשרותי מסוים. הרבנות היא המוסד הרשמי היחיד במדינת ישראל להעניק כשרות עפ"י חוק (למרות מאבקים של גורמים רפורמיים לנסות לשנות זאת) וללא אישור כשרות של הרבנות – אף גוף פרטי אחר – בד"ץ – לא יכול להעניק כשרות. אולם, הבסיס של ההכשר של הרבנות הוא המכנה המשותף הרחב ביותר, שהוא גם הנמוך ביותר. מספיק שיש דעה אחת מקלה מתוך 5 דעות שונות, והרבנות תעניק אישור כשרות למוצר. לרבים מקרב שומרי התורה והמצוות, לא תפסיק מידת הכשר כזו ולכן הם מבקשים לסמוך על מוסד הכשר פרטי, מה שמכונה "בד"ץ" (בית דין צדק) וישנם רבים כאלה – בד"ץ ירושלים (העדה החרדית), שארית ישראל, קהילות, הרב מחפוד, הרב מוצפי, הרב אמנון יצחק, הרב לנדא ועוד הרבה אחרים. כשיהודי שסומך על הכשריו של הרב לנדא מגיע לקנות מוצר, הוא יקנה רק מוצר שהרב לנדא (כלומר המשגיחים מטעמו) אישר שהוא כשר ברמה שהרב לנדא מהדר. וכך לגבי כל אחד מכשרויות הבד"צים.

אם נשווה לחיים בשטייטעל באירופה, אז אם אני גר בעיירה מסוימת אני סומך על הרב שם ואם אני עובר לעיירה אחרת, אני אסמוך על הרב בעיירה החדשה, ואם לא – סביר להניח שלא אגור שם.

כל כך הרבה כשרויות

כמו שהבנת, טליה, המציאות של הרבה כשרויות היא כיוון שאנשים סומכים על מוסדות הכשר שונים ומגוונים. כשקמה מדינת ישראל (למעשה עוד בתקופת היישוב היהודי לפני הקמת המדינה) הוקמה הרבנות שמתוקף חוק, עד היום, הייתה מוסמכת להעניק הכשר. הסיבה העיקרית היא כדי לא להביא יהודים – שגם אינם דתיים או חרדיים – לידי תקלה של מאכל אסור. עם זאת, כמו בעיירה באירופה, ישנם שלא סומכים על הכשר מסוים אלא על הכשר אחר.

מקווה שבדברים הקצרים כאן הצלחנו לענות לך על הנושא המורחב.