itayלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". מסביר רש"י מהו "התעללתי "שחקתי", כלומר הקב"ה עשה צחוק ממצרים.
מסביר החתם סופר מהו השחוק שעשה הקב"ה למצרים, שבודאי כשהיו עם ישראל בשעבוד מצרים היה להם קושיות כיצד יכול להיות שעם ישראל אשר קיבלנו מאבותינו שאנחנו העם הנבחר, ככה משועבדים ומעונים בעבודות פרך?! ועוד למי? "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן". שעם ישראל נתגלגל להשתעבד דוקא אצל זרעו של כנען שנתקלל "עבד עבדים יהיה לאחיו". ולא עוד אלא שמצרים היתה המדינה העשירה ביותר, שמכל העולם באו לקנות אוכל במצרים, ממילא היא התעשרה מאוד.
האם זה שכרו של מי שמשתעבד בעם הנבחר?
אבל בסוף מה נתברר? שעם ישראל נטלו את כל כספם של מצרים ועשו אותה כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט:), וכך כל זמן שעם ישראל משתעבדים במצרים, הם רואים כיצד נכנס עוד ועוד כסף למצרים, ואותם משתעבדים רשעים מתעשרים, והעיניים שלהם יוצאות מחוריהן, אבל בסוף התברר שהכל היה צחוק אחד גדול, שכל הכסף נועד אך ורק עבור עם ישראל שיצאו "ברכוש גדול", וכל מה שנכנס למצרים היה בשביל ישראל.
וככה הקדוש ברוך הוא ממשיך ומתעלל בערב רב של היום, רוצים דוגמא? בספר 'נגיד ומצווה' שנכתב על ידי ר' יעקב צמח כששים שנה לאחר פטירת האריז"ל מסופר, שכאשר רצה האר"י הקדוש ללמד את תלמידו רבי חיים ויטל את תורת הקבלה, התלונן רבי חיים ויטאל בפני האר"י הקדוש, כי הוא לא מצליח לזכור את לימודו. אז לקח אותו האר"י קדוש לטבריה ושם הם עלו על סירה וכשהגיעו לנקודה מסוימת בכינרת לקח האר"י כוס מילא אותה מים ונתן לרבי חיים ויטל לשתות ממנה, ומים אלו היו ממעיינה של מרים (שלאחר הכניסה לארץ התמקמה בכינרת כמבואר במסכת שבת דף ל"ה) שסגולתן שמי ששותה מהם מתמלא בקדושה וזיכרון עצום, וככה רבי חיים ויטל במשך כשנה ועשרה חודשים לומד את כל תורת האריז"ל ומנחילה לדורות הבאים בספריו.
והנה לאחר שעם ישראל חזר לארצו והערב רב שהחל לשלוט במדינה החליט כי יהודים עם פאות הם גלותיים, ורצו לבנות מדינה ככל העמים, אותו ערב רב החליט לעשות תעלה שיביאו את המים מהכינרת לכול עם ישראל וקראו לפרויקט "המוביל ארצי" ומה הם עשו? אלו שרצו להעביר את עם ישראל על תורתו, הלכו והביאו את בארה של מרים לכול בית ובית ומה הם קיבלו? חחחחחח לאחר כחצי יובל הם קבלו תנועת ענק, סוחפת, וכובשת של חזרה בתשובה של רבבות יהודים המקיימים את הפסוק "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'".
מסיים החתם סופר ואומר, שזהו שנאמר בתהילים (פרק ק"ו ו' ז'): "חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף".
והנה הגמרא ביומא (לו:) מחלקת בין חטא לעוון, שחטא הוא בשוגג ואילו עוון הוא במזיד. "חטאנו עם אבותינו" כלומר, אצל אבותינו חוסר האמונה הוא בגדר חטא – שוגג, כיון שלא ידעו שכל ההסתר פנים הוא לעיניהם, אבל באמת הכל הוא לטובתם. אולם אבל אנחנו "העוינו הרשענו" אם אנחנו לא נאמין ולא נכיר כי כל הצרות והיסורים הם לטובתינו, תהיה עלינו תביעה מן השמים ויהיה זה בגדר של מזיד. משום שאחנו כבר ראינו אצל אבותינו כיצד כל ההסתר פנים הוא בהשגחה פרטית לטובתנו ולישועתנו.
אומר דוד המלך: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה…" (תהילים קכ"ו), כלומר לעתיד לבוא עם ביאת המשיח נדע ונכיר, כיצד כל הצרות ויסורים שעברנו, אפילו השואה האיומה, האינקוויזיציה, מסעות הצלב גזירות ת"ח ות"ט ושאר צרות קשות שעברו ישראל בגלות האחרונה, הכל היה בעצם "שחוק".