itayלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
כתב רש"י: וישכב במקום ההוא, לשון מִעוט, באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה.
מצינו בספר יצירה (פ"ה מ"ט): "המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זכר ונקבה". ומתבאר, כי חודש כסלו כנגד השינה, ולכן יש בו צורך של שינה מרובה. וכך הוא באמת גם הטבע שכיון שהלילה מתארך אנשים מרגישים צורך לישון יותר.
לכן דוקא בחודש זה קוראים על יעקב אבינו העוסק בתורה ללא שינה במשך י"ד שנה, להורות לנו, שבתורה טמון כוח שכאשר עמֵל בתורה, היא מוסיפה לו כוחות חדשים. והאריך בזה במכתב מאליהו (ח"ג, עמ' 18), יעו"ש. וכן מבואר במהרש"א בב"ב (י. ד"ה, אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה וכו'), שעל ידי לימוד התורה בעולם הזה ממשיך לעצמו אור רוחני מהעולם הבא אשר שם לא שייכת שהינה, ומחמת כן זוכה שיכול לעסוק בתורהנ שעות רבות ללא צורך של שינה. יעו"ש.
וכך מצינו על רבי יוסף טאיטצק שכתב ב"שם הגדולים" על מהר"י טאיטצק, שעסק בתורה ח"י שעות ביממה וארבעים שנה לא ישן על מיטה כי אם על ארגז ורגליו תלויות למטה, והיה לו מלאך מגיד מן השמים כמו לבית יוסף. וכן כתב עליו ה"ראשית חכמה" בשער הקדושה (פ"ז אות פח) וז"ל: ושמעתי שהחכם כה"ר טיטצק ע"ה ארבעים שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת, ואמרו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות, והיה קם בחצות ממש ולא ידע אדם מזה עד אחר מיתתו שסיפרה אשתו.
ובספר "חסדי אבות" (אבות פ"ו מ"ה) מוסיף החיד"א בשם מהרי"ט, שכל חייו היו חיי צער כי לכל צרכי גופו לא היה לו מכל כ"ד שעות כי אם שש שעות, ומאלו השש שעות היה צריך להשיב תשובות לכל שואל.
היה בעל מחבר ספר מקדש דוד, רבי דוד הכהן רפפורט, בא לכולל בעיר קובנה ממרחקים, שכר דירה מגוי מקומי והשניים נקבו את גובה דמי השכירות, בסוף החודש כשהגיע עת התשלום דרש בעל הבית שכר דירה כפול.
לתדהמתו של הדייר הסביר לו המשכיר כל הדירות שאני משכיר משמשות את האנשים רק במחציתו של היום בחצי השני הם רק ישנים אבל רואני שאתה יושב לילות שלימים עם ספריך ומשתמש בדירה גם ביום וגם בלילה.
מצינו במסכת סוכה (כו:) שאסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס, ואמרו שם בגמרא, שאביי הוה ניים כשיעור הליכה נמבי כובי לפומבדיתא. וכתב רש"י שהוא שש פרסאות, וקרא עליו רב יוסף את הפסוק: "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך".
והקשה בספר מאור ישראל, לפי מה שאמרו המקובלים שרבינו האר"י היה מתקן בשינתו יותר מכל אדם כשניעור, (כמו שכתב החיד"א בשם הגדולים העיד פעם אחת החסיד הקדוש כמוהר"ר אברהם הלוי שהיה משמש [את] הרב רבינו משה קורדוויארו ע"ה, ואחר פטירתו שימש את האר"י זלה"ה, ואמר כי פעם אחת בשבת פרשת בלק נכנס אצלו, ומצאו ישן שינת הצהרים, שאמר הרב ע"ה כי הוא מצוה לישן שינת הצהרים בשבת, ומועיל לנשמה תועלת גדולה לפעמים אם יזכה לכך, מה שאין כן בחול ששינת הצהרים הוא היזק לנשמה, מטעם שאם הרויחה נשמתו איזה נשמה של צדיק, שנשתתפה עמו בלילה בשעה שעלתה נשמתו בפקדון לצורך מ"ן כידוע ליודעי ח"ן, מצאו שהיה מרחיש בשפתיו בתוך השינה, והלך והטה את אזנו על גבי פה האר"י ז"ל לשמוע מה שהוא מדבר, ובתוך כך ניעור הרב משנתו, וראהו עומד על גביו, אמר לו הרב, מה אתה רוצה בכאן. אמר לו ימחול לי האדון שראיתי לכבוד תורתו מרחיש בשפתיו, והטיתי את אזני כדי להקשיב מה שמדבר הרב. אמר לו האר"י ז"ל, תמיד כשאני ישן, נשמתי עולה למעלה דרך שבילים ונתיבות הידועים לי, ומלאכי השרת באים כנגדי, ומקבלים נשמתי ומביאים אותי לפני מטטרו"ן שר הגדול, והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצה לילך כנ"ל, ובאותם הישיבות מוסרין לי רזי וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע"ה. אמר לו כמהר"ר אברהם הלוי, ולא יגלה לי הרב מה שלמדו לו עתה בזה הפעם. התחיל הרב ע"ה לשחק ואמר, אני מעיד עלי שמים וארץ אילו הייתי דורש שמונים שנה רצופים בלי גוזמא, לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה הפעם בפרשת בלעם והאתון). אם כן גם אביי בודאי היה מתקן ומחדש חידושים בשינתו, ואם כן, מדוע התרעם עליו רב יוסף?
בשו"ת שואל ומשיב (חלק א סימן מ') תירץ, שאביי היה מנמנם נמנום בלבד ולא היה יישן ואין אפשרות להשיג השגות כפי שהשיג האר"י אלא רק בעת התפשטות הגשמיות בשינה עמוקה, כמו שכתוב בהקדמת ספרא דצניעותא. ע"ש.
והוא דוחק דניים הכוונה שהיה ישן במשך זמן כשיעור שש פרסאות, ומשמע שהיתה שינה ממש. ולכן כתב ליישב על פי מה שכתב הגאון רבי חיים מוולוזין בהקדמת ספרא דצניעותא דף ז, שמה שמשיג האדם בשנתו אינו עיקר כל כך, שהעיקר הוא מה שמשיג על ידי עמל ויגיעה, ולכן אף שייתכן מאוד שאביי היה משיג השגות גבוהות בשעת שנתו, מכל מקום אמר לו רב יוסף שעליו להתייגע בלימוד התורה ולא להשיג השגות על ידי חלומות. ודפח"ח.
ונראה לתת תירוץ אחר בזה, על פי מעשה שהיה, כידוע הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג היה ממעט מאוד בשעות שינה, עד שאמו העידה עליו שאינו ברכת "המפיל" כיון שאף פעם אינו הולך לישון, אלא רק נופל ונרדם. פעם אחת בא לבקרו הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע וראה את דרכו, הלך בעצמו הוכין לו את המיטה ולאחר כמן בתחבולות הרדים אותו עד שישין רוב הלילה. למחרת כשקם רבי שמעלקא היה לו גדלות המוחין והתפלל בכוונה ובהתלהבות גדולה, כשסיים את התפילה פנה אליו הרבי רבי אלימלך ושאל אותו: נו, רבי שמעלקא איך היתה התפילה הפעם? אמר לו: לעילא ולעילא, תפילה בכוונה, אף פעם לא הרגשתי כזו התלהבות בתפילה.
נו אם כך ראוי שתנהג כן בכל לילה ולילה! אמר לו הרבי רבי אלימלך. ובכל זאת נמנע רבי שמעלקא מלעלות על מיטתו כל ימי חייו.
נמצא כי קיימות שתי הנהגות בעבודת השינה, יש שצדיקים הסוברים כחי על האדם לעלות על מיטתו כדי לאגור כוחות ויוכל לעבוד את הקב"ה כראוי. לעומת צדיקים אחרים הסוברים כי אין לאדם לעלות על מיטתו אלא ילמד עד כלות הכוחות, ויפול וירדם.
לפי זה יש לומר, אביי הלך עם סברתו של הרבי רבי אלימלך שמוטל האדם לישון היטב כדי שיוכל לשבת וללמוד. לעומת רב יוסף שהלך בשיטה כי אין לאדם לעלות על מיטתו אלא ילמד עד כלות הכוחות, ולכן קרא על אביי "עד מתי עצל תשכב".
והנה מצינו בנדרים (מא.) שרב יוסף חלה עד ששכח כל תלמודו, ואולי לפי דרכינו יש לומר, כיון שרב יוסף מיעט מאוד בשינה (ושמענו על הגאון רבי יוסף זליכה ע"ה רבה של פרדס כץ שהיה יישן שלש שעות ביממה ותולים שמחמת כן קיבל אירוע מוחי ה' ירחם והיה משותק בחצי גופו עד סוף ימיו) דבר זה גרם לו לחלות עד ששכח את תלמודו.
נסיים, מסופר על הרב הקדוש רבי חנוך העניך מאלכסנדר זצ"ל שהיה חביב עליו מכל ספרי החסידות הספר הקדוש "אור המאיר" להרב הקדוש רבי זאב וולף מז'יטומיר זצ"ל, פעם התאכסן הרבי מאלכסנדר בבית בנו רבי יחיאל פישל, משהגיע יום חמישי עמד לשוב לביתו, הפציר בו בנו שישבות אצלו. אמר לו: אם מצוי ברשותך ספר "אור המאיר" שאוכל לעיין בו בשבת אשאר. יצא בנו ופגש במוכר ספרים שהגיע למקום ומצא באמתחתו את הספר המבוקש ואביו נאות לשבות אצלו.
אחר שטרח כל כך הבן להשיג את הספר פנה ושאל את אביו: מה המיוחד כל כך בספר הזה שאבא כל כך מקפיד ללמדו בו?
אמר לו הרבי מאלכסנדר: טובים ונאים דבריו של הרבי מזיטומיר בכל מקום וביותר בפירוש הפסוק "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי".
וכך הוא כותב: "אם נפשך לדעת אם האמת אתך, תוכל לדעת זאת ולבחון את נפשך, וזה נסיון גדול לכל איש ישראל, בעת ששוכב על מיטתו ונתעורר משנתו, לאן פונה מחשבתו במשקל ראשון. אם נופל במחשבתו מחשבות של משא ומתן ושאר צרכיו הגשמיים, מסתבר שלבו חסר וריקן מכל טוב ומחשבותיו מעורבות מהבלי העולם, ויבין מזה פחיתות ערכו וגנות מדותיו. אבל מי שיש לו נשמה טהורה, תיכף כשנתעורר משנתו מחשבה ראשונה העולה על רוחו לחשוב מרוממות האלקות, וזה נרמז בפסוק "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי", כלומר, משם אני יכול לדעת בחינת נפשי לאן פונה, אם למחשבות קדושות או להיפך".
מאת: רב איתי בן אהרון