arachimהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
סדום המעטירה היתה המדינה הדמוקרטית הראשונה בהיסטוריה, וגרר הפלישתית היתה מדינת המוסר והערכים הנאורים.
כן, גם בסדום היו חוקים… והם נקבעו… איך לא… על ידי הרוב. אהה… נכון מאוד… בדיוק כמו אצלנו. גם שופטים היו שם וגם זרוע אוכפת. אלא שבשונה מן הנהוג במחוזותינו – בסדום לא נשאו פנים לאיש. כשהתגלתה שחיתות בזרועות השלטון, לא נשאו הסדומיים פנים למנהיגיהם והעמידום לדין. בסדום גם הזרוע השופטת נתונה היתה, לביקורת ציבורית. משהעז לוט להכניס אורחים לביתו, בניגוד לחוקי העיר, הגיע 'הרוב הדומם' אל ביתו כדי לאוכפם ובכל מחיר!!! האם נוכל לומר כי סדום היתה מדינה מוסרית רק משום שחוקיה נחקקו על ידי הרוב? האם בשל היותו רוב כמותי הופך הרוב לצודק?
הרוב יכול לחוקק חוקים ככל העולה על רוחו. הוא יכול לחוקק חוקי הגירה מוסריים, ובאותה נשימה גם את חוקי סדום. מי יקבע אם החוק הוא מוסרי? הרוב, כמובן. אולי בשל עובדה זו תבינו לרוחי שטענת "הרוב קובע" אינה גורמת לי התרגשות יתירה. אלא מה? תאמרו מוסר אנושי טבעי אוניברסלי יש בו באדם? מוסר פנימי ומצפוני? נו נו… ארץ גרר תוכיח.
ארץ גרר אמנם לא היתה דמוקרטית, אבל מוסר? היה בה גם היה. כאשר הגיעו אברהם ושרה לבית הנתיבות בגרר, נשאל אברהם על ידי פקידי ההגירה המקומיים לזהותה המשפחתית של שרה אשתו. לאחר שהתברר להם כי אחותו היא, הובהלה שרה אל ארמון המלוכה. בלילה הוברר לאבימלך מלך גרר כי שרה אינה אחות אברהם, אלא אשתו, והוא נאלץ להשיבה לאברהם, כשטענה קשה בפיו: "מה עשית לנו ומה חטאתי לך, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה. מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי" (בראשית כ', ט').
נראה מן הפסוקים כי אבימלך הזדעזע מעצם המחשבה על שכמעט ונשא אשת איש, והוא גוער באברהם על שביקש להכשילו בחטא מוסרי המנוגד לחוקת המדינה ולעקרונות המוסר הגררי. אברהם אינו מתכחש לעובדות, ומשיב לאבימלך: "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ', י"א).
למרבה הפלא, אבימלך שותק למשמע תשובתו של אברהם. אם תשאלו להערכתי? כיום ויכוח מעין זה לא היה מסתיים באופן זהה.
ובכן, אברהם אבינו לא הטיף מוסר לאבימלך, לא ניסה לשנותו וגם לא טען לעליונות מוסרית. יתירה מזו, נראה כי מלך גרר נפגע ממעשהו של אברהם יותר מאשר מתשובתו. משאלת אבימלך נראה כי הסדר המוסרי-חברתי בגרר תקין היה, ולא היה בו כדי לגרום לאברהם לפחוד ולשנות מדיבורו. על כן התפלא אבימלך ממעשהו החריג של אברהם אבינו.
בדברי תשובתו של אברהם לאבימלך מונח יסוד מוסרי חשוב מאוד, עד שניתן לומר כי מערכת המוסר כולה נסמכת עליו.
אברהם אינו טוען לאי מוסריות בגרר, הוא גם אינו טוען כי אנשי גרר פועלים בניגוד לחוק הגררי. בתשובתו לאבימלך תוהה אברהם אבינו באשר למקורותיו האנושיים של המוסר הגררי.
וכך מבאר המלב"ים את תשובתו של אברהם אבינו לאבימלך: "הודיע לו שגם אם נראה איש או עם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נימוסים ישרים, והרגיל את עצמו במידות טובות על פי עצת שכלו, והוא עושה משפט וצדקה, הכול על פי מידת שכלו. בכל זאת לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאוותו לעשות רע – שתמיד יגבר שכלו על תאוותו, כי בהפך, עת תבער בו אש תאוותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח, לנאוף ולעשות כל רע. רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא יחטא, והיא מידת היראה השתולה בנפש, שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלקים, עת תמלא הנפש מיראת אלקים, המשקיף על נגלהו ונסתריו, והצופה את כל מעשיו, אז גם עת יגבר עליו יצרו, יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע…"
"הגם שראיתי עמך שהם בעלי מידות טובות, עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בהם שום דופי, רק חיסרון אחד שאין יראת אלקים במקום הזה… והרגוני על דבר אשתי. לא אוכל לבטוח בם, בעת שיראו אשה יפה ותבער בם אש התאווה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, מאחר שלא יראו אלקים. השכל לבדו ונימוסים שכליים לא יעמדו בפני זרועות התאווה".
צו מוסרי, יהיה אשר יהיה, אינו יותר מאשר מגדלור חברתי המורה את הדרך הרצויה. השאלה אם צו זה נכון, צודק או אמיתי אינה רלוונטית. ברגע שהחליט הרוב שזהו הצו המוסרי הנכון והראוי, הוא הופך לכזה.
לשיטתו של אברהם, כל עוד הקוד המוסרי מקודד בידי אדם, מסוכן הוא גם אם ברגע זה הוא אכן תואם את "הצדק והיושר" העכשוויים. מדוע? כיוון שרוב הקובע בעצמו את ערכי המוסר, רשאי גם להפר אותם או לשנותם במידת הצורך. כשמגיעה אשה יפה לממלכה הגררית, ומתברר שאשת איש היא, האם אין בני הממלכה רשאים לעצב מחדש את הצו המוסרי? אנשי גרר אינם נוהגים לשאת נשים נשואות, אולם רשאים הם בהחלט להרוג את הבעל כדי להתיר את האשה להינשא.
אמנם, גם כאשר הצו המוסרי הוא אלוקי ומן השמיים לידתו, עדיין יכולים בני האדם בכוח בחירתם להתכחש לו, אלא שבאותו רגע ייהפכו ללא מוסריים גם בעיני עצמם. הם ייאלצו לחיות עם העובדה שחוטאים הם. כאשר מקורו של הצו המוסרי הוא השמיים, לעולם לא יוכלו בני האדם לשנות את הצו האלוקי ולהתאימו לתאוותיהם ולגחמותיהם.
עם המחליף ערכים אלוקיים במוסר אנושי, ייאלץ להתמודד עם תופעות הלוואי של השתלה זו. בעוד המוסר האלוקי המושת על האדם משמיים מחייבו להתאים את רצונותיו לרצון בוראו, ה מוסר האנושי מותאם לרצונו של האדם ומשתנה עם שינוי הרצון.
מאת: רב אהרון לוי (ארגון ערכים) – קישור למקור