עורך אנונימיריגה, לטביה, בימי הזעם
"עלי להישאר כאן – עם כל אחי. אשר יקרה אותם יקרה גם אותי"… כך גרס ר' שמעון יצחק ויטנברג, ציר הפרלמנט הלאטבי מטעם אגודת־ישראל, שנבחר לכהונתו בגיל 27. אויביו הפוליטיים הירבו להלשין עליו ולתארו כנציג ה״פאשיזם היהודי״, אבל דווקא הנאצים מינוהו לאחד מראשי ה"יודנראט" (מועצת הזקנים) בריגה עירו. אישיותו זכתה להערצה ועמדה לפניו קריירה מזהירה של עורך־דין מצליח. היה נואם בחסד, פיקח ושנון, מעמיק ובעל הופעה מקסימה. אולם, הוא בחר בהנהגת הציבור, כעסקן חרדי וכאיש חינוך, ובפרקליטות עשה כעיסוק צדדי גרידא.
בטבח הגדול של יהודי ריגה, נמצאה בין אלפי ההרוגים גם אשתו, מחנכת ב״בית־יעקב". לדברי עדי־ראייה הוא הגיע למקום עם סתימת הגולל, והשמיע "קדיש" מזעזע ומחריד. כשסיים התמוטט והתעלף… סירב להימלט לאמריקה, או לעלות לארץ־ישראל, בסיוע ידידיו מחו"ל, ונשא בשקט את ייסוריו הנפשיים והגופניים, בבתי־מעצר שונים.
בעת חיסול גיטו ריגה, משך ידו מכל הפעולות שלא על־פי רוחו, שבוצעו ע״י אנשי ה"יודנראט״. השתמטותו זו לא היתה כנראה לרוחם של אלה אשר שיתפו פעולה עם הנאצים, והתוצאה לא איחרה לבוא: ויטנברג נמצא בין ראשוני המועברים למחנה קייזרוואלד הנורא בגרמניה. מנהיגים חדשים קמו לו לגיטו. עסקנים ששיתפו פעולה עם המרצחים, מתוך אשליה כי יצליחו להציל את עורם הם. אנשים מסוגו של ויטנברג הפריעו להם בעצם שהותם בריגה…
אח״כ התגלגל למחנות־המוות בוכנוולד וברגן־בלזן. גם בתנאים האיומים ביותר היה בין הבודדים, ששמרו בגבורה עילאית על מצוות והתנזרו ממאכלים אסורים. תדיר נהג לרכז סביבו יהודים ולעודד את רוחם. בהיותו בעל זכרון מצוין להפליא, השמיע שיעורים שלמים בעל־פה. בימיו האחרונים היתה כל דאגתו נתונה ללימוד התורה בלבד.
היה מיצר מאוד על מאה ספרי התורה, שאסף והטמין בריגה, במקום־סתר מיוחד. הרוצחים מצאו את הספרים וקרעום לגזרים, אבל ב״תורה" אשר בלבו, לא יכלו לפגוע. הוא מצא את מותו במחנה, לאחר שסבל מרעב ומבריאות רופפת.
״אלה אזכרה״, כרך ה', עט׳ 311-306