עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
קראקוב, פולין, ת"ש
בראשית הכיבוש הנאצי בפולין, נחטפה מורה צעירה בידי ה"גיסטאפו". חברותיה שהתכנסו לדון על דרך שיחרורה, חשו עצמן אובדות־עצה. לפתע הציעה אחת מהן להיכנס למטה ה"גיסטאפו" ולבקש את שיחרורה…
ה״תפקיד" הוטל על צעירה בעלת פרצוף "ארי". הצעירה הסכימה לצאת למשימה, בתנאי שחברתה בעלת ה"פה" וה"מוח" תצטרף אליה.
שתי הצעירות הסירו את ה"טלאי הצהוב" ונעו לעבר מטה ה״גיסטאפו". החדירה למקום נעשתה באמצעות תחבולות שונות. כניסת הצעירות ל״מאורת־הצפעוני" שקולה היתה להכנסת ראש ללוע־הארי… לאחר הפעלת עוז ותושייה רבים, ניצבו בפני מפקד ה"גיסטאפו" אשר נדהם לנוכח עוז־רוחן, בבואן להתחנן על חיי חברתן הכלואה.
"אתן באמת יהודיות! – שאל כלא־מאמין. כיצד הצלחתן לחדור הנה? – חקר, ומיהר להוסיף בארסיות, כי: "טרם יצא מכאן יהודי חי ושלם!" הבנות שטחו את בקשתן בקור־רוח, ולמרבה הפלא, הסכים לשחרר מייד את חברתן. "נס ההצלה" היה לשיחת היום בקראקוב. כולם הסכימו, כי מסירות־נפשן של החברות הנאמנות הוא שחולל את הנס המופלא, במרתפי ה"גיסטאפו"…
יהושע אייבשיץ, ״האשה בשואה״ – ד', עט׳ 227-226