ברכת ניחומים מאושוויץ

אשוויץ, בימי הזעם

הגרמנים המזוייינים המוצבים במשרפות אושוויץ הוכו בידי "יהודים מתקוממים". הללו היכו במסירות-נפש גם את ה"קאפו" במקום, והכל תחת הסיסמה הפלאית: "מלה". על ריצפת הקרמטוריום (המשרפה) עוד ניכרו סימני הקרב שנערך. בטרם תגיע תגבורת הצבא הגרמני, נפתחו "הדלתות", דרכם הצליחו להימלט אחדים מהנידונים למוות.
הפצועים וההרוגים התגלגלו סביב, וזעקות הכאב הבקיעו את השמים. אחד הבחורים הפצועים, שמע מאחורי גבו דברי שבח על מלה, הגיבורה היהודיה שבזכותה פרצה ההתקוממות. כאשר האזין לפרטים הביוגרפיים אודותיה, צעק מתוך טירוף הדעת: אוי ווי לי, לפי כל הסימנים "זאת ארוסתי". הבחור סבור היה שהיא עודנה מתחבאת באנטוורפן. וכעת כאשר גילה מה עלה בסופה, מת משבץ לב.
בלילה שאחרי ההתקוממות, עלו חברי ה"זונדר-קומנדו" שוב על קברה של מלה, האסירה היהודיה שלעגה לגרמנים. הפעם הביאו עימם את אפרו של ארוסה שהוטמן בבור שנכרה ליד קברה.
ה"הספד" שהושמע בסמוך לזוג הקברים הרעננים, קצר ביותר היה: מלה! בחייך קידשת את השם, ובמיתתך רחצת את זוהמתנו, בהסירך את החרפה מראשינו. הם גם לא שכחו את הערצתם להוריה, שנשארו באנטוורפן, ושיגרו להם ברכת ניחומים מאושוויץ…

פסיה שרשבסקי, "קרני אור במחשכי התופת", 91-90. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל