עורך אנונימיאושוויץ, בימי הזעם
"בוא איתי מהר!"- המריצני גיסי אברומי, שעה שאחז בזרועי והוליכני בדרך ישירה לצריף השכן. הוא הכניסני לבין שתי מיטות עץ, הוציא זוג תפילין מתחת לשמיכה… וביקשני שאניח אותם."תגיד רק את פסוקי "שמע ישראל" ותורידם מהר"- אמר לי בעת קשירת רצועות התפילין סביב זרועי השמאלית. אמרתי את הברכות וקראתי בחיפזון את הפרשה הראשונה של "שמע ישראל". חלצתי במהירות את התפילין ותוך רגעים חזרתי לצריפי.
הרגשתי עצמי מעודד, והכרתי תודה לגיסי על שנתן לי אפשרות להניח תפילין במחנה ההשמדה אושוויץ. הוקרתי את תעוזת אותו יהודי אשר סיכן את חייו, בהבריחו זוג תפילין לתוך המחנה. הנאצים יכלו להרוג אנשים, אבל לא היה בכוחם להמית את התעוזה. אילו הבריח האיש הזה מאה סיגריות במקום זוג תפילין- יכול היה לחיות במחנה ההשמדה כמו נסיך.
אבל הוא סיכן עצמו רק עבור התפילין.
ש.ב אוונסדורפר, "הכוכב הצהוב", ניו יורק. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל