עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
גברסדורף, מחנה-נשים, גרמניה, תש"ב
במקום נידח המנותק כליל מהעולם, בחבל הסודטים, שמרו עובדות-הכפייה היהודיות על צום יום-כיפור וחגגו עד כמה שניתן את חג הפסח. במחנה נמצאו 350 נערות והדסה פסרמן נחשבה למנהיגתן הרוחנית. גם הגרמנים ראו אותה כמנהיגה והתחשבו בה מאוד. לא קראו לה בשמה הפרטי – הדסה, אלא ה"עלמה פסרמן", מתוך הוקרה לאישיותה, להתנהגותה האצילה ולדבקותה בדת ישראל…
היא הקפידה מאד על הכשרות והתנזרה לחלוטין מאכילת מזון מבושל. חברתה הטובה קיבלה רשות לבשל עבורה תפוחי-אדמה בכלי נפרד. אבל הדסה הקפידה לאכול רק תפוחי-אדמה שבושלו בקליפתם, מחשש לתוספת שמן לתבשיל, מצד מאן דהו בעל רצון טוב, שירצה לחזק את גופה הכחוש. היא השתייכה לבנות "אגודת-ישראל" בפולין (ילידת זבירצ'ה), דקדקה במצוות גם במחנה, התפללה יום יום ולא נכשלה בחילול שבת.
האסירות עבדו במפעל לטוויית חוטים. אמנם ה"עלמה פסרמן" לא הפיקה כבר תוצרת מספיקה, בגין כוחותיה שהלכו ואזלו, אבל מנהל בית-החרושת, הנאצי תיאודור רומלר, העריך את אישיותה גם כאשר כבר לא הביאה ברכה רבה למפעלו. בהגיע ד"ר מנגלה הידוע לשימצה, לעריכת "סלקציה" בין האסירות, היתה הדסה כבר "עור ועצמות", והוא אמנם פקד לשלוח אותה לאושוויץ, לכבשני-האש… אבל המנהל רומלר הציל את חייה, בקראו: "אשה זו אני צריך", וכך נותרה בחיים.
ה"עלמה פסרמן", שחייה ומותה היו מסכת של קידוש-השם נפטרה בשנת תש"ד, מאפיסת-כוחות, בסרבה להתגאל במאכלי פיגול.
עדות גב' מרים שניידר מקשאנוב, כפר גנות
נרשם ע"י מערכת אנצי' "שמע ישראל", ב"ב. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל