עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
סערט, רומניה, סיון תש"א
האדמו"ר מסערט-ויז'ניץ, רבי ברוך, טיפל אישית בחלוקת המזון ליהודי סערט, שגורשו מבתיהם בשיירה השנייה, והגיעו בעירום ובחוסר-כל לתחנת הרכבת בעיירה דורנשט. שליחיו שוגרו בדחיפות לעיר ראדביץ לבקש את עזרת היהודים שם… והעגלות העמוסות מזון הגיעו עוד בעיצומו של יום השבת… האדמו"ר פיקח אישית על חלוקת המזון ליהודים, שזה היום השני שלא בא אוכל לפיהם.
החלוקה נמשכה גם במוצאי שבת, באפלה מוחלטת בשל איסור השלטונות להעלות כל קרן-אור בלילה, מחשש להפצצות אוויריות, כאשר כל שביב-אור יכול לסייע לטייסי האויב.
בעיצומה של החלוקה, הגיעה הפקודה: "לצאת לרכבות". אבל האדמו"ר, בניגוד להוראות החמורות בעת מלחמה, הדליק במו ידיו נר קטן על אדן החלון בבית, וציווה על בני משפחתו להתפזר בין האומללים, לקרוא ליהודים שנותרו רעבים, להגיע לחלון בו דולק הנר כדי להצטייד לקראת הדרך הארוכה. רק אחרי שאזל כל המזון, יצא האדמו"ר עצמו לרכבת הממתינה.
מנשה מילר, "חי וברוך, בעמק הבכא", עמ' ס' – ס"א . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל