עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
גאלנטא, סלובקיה, תש"ד
כשנתקבלה פקודת הצוררים להעביר את יהודי גאלנטא לאושויוץ, נתקבלה בו-זמנית פקודה לשיחרור הרב יהושע בוקסבוים, שהיה נערץ אף על פי הרשעים הארורים. הוא קיבל רשות להציל גם את בני משפחתו. אבל לפני צאת רכבת-הגירוש לדרכה, נושא הרב נאום חוצב להבות-אש לפני צאן-מאעיתו. היה זה מעמד ספוג קדושה עילאית. "מי שלא ראה את רבינו באותה שעה, אינו יכול לתאר דמותו של מלאך ה' צב-אות" – העיד אחד משרידי הנוכחים, שחיין ניצלו בנס. כל דרשתו נסבה על מצוות "בכל נפשך..
לא היו באותו מעמד "דברי פרידה", כי רבה של גרלנטא ויתר מראש על ה"פרוטקציה הנאצית"… והצטרף לתלמידי ישיבתו ה"נוסעים לגן עדן". כך קרא למסע אל המוות במשריפות אושוויץ. כך התבטא במהלך נסיעתו ברכבת-הגירוש שיצאה מגאלאנטא, תוך השמעת שירת "אני מאמין", שהתפרצה מפיו בקול אדיר. הוא שורר ותלמידיו שוררו עימו בהתעלות, ללא שמף של מחשבת-פיגול.
רבי יהושע בוקסבוים, יצא מגדרו בעת המסע לפולין וצהל מרוב אושר: "אני מאמין באמונה שלימה". גם כאשר השירה הטהורה מגיעה לשיא הדבקות, אין הוא אומר די… "יותר שמחה" – מבקש רבי יהושע, וקורא להגביר את עוצמת השירה, לקראת כניסת הרכבת לאושוויץ…
יוסף תאשור, ירחון "בית יעקב" גל' 74-73 עמ' 13 . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל