ארון העדות

בעשיית הארון מצינו שציוותה התורה פעמיים על שימת לוחות הברית בתוכו. האחת, לאחר הציווי על עשיית הארון "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (פרק כה פס' טז). והשניה, לאחר הציווי על הכפורת המכַסה את הארון "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (פס' כא). והקשו המפרשים (רש"י; רמב"ן; אוה"ח ועוד) מדוע כפלה התורה את הציווי לשים את הלוחות בארון. ובבכור שור הוסיף להקשות מדוע דווקא בארון טרח הכתוב לבאר את מטרת שימושו, מה שלא מצינו בשאר הכלים, וכגון במנורה שלא ציינה התורה בעשייתה שמיועדת היא להדלקת הנרות. ועוד יש להעיר מדוע הציווי הראשון על שימת הלוחות בארון נכתב בתוך ציווי בניית הארון ולא בסופו.

ונראה לבאר ששני הציוויים בדבר שימת הלוחות בארון, לא באו ללמד מהי המטרה לשמה הוא נבנה, אלא מהווים הם חלק מבניית הארון והגדרת ייעודו, כפי שיתבאר.

דהנה, על אף שקדושת הארון חמורה הייתה יותר משאר הכלים שהיו במשכן, שהרי הוא הכלי היחיד שמקומו בקודש הקדשים. מ"מ קדושתו נובעת מכֹח הלוחות שהיו מונחים בו, אבל הוא מצד עצמו אינו אלא כנרתיק לכלי. וא"כ יש להבין, היאך היה מוכח בשעת משׁיחת הארון שמטרתו הוא להניח בתוכו את הלוחות. דבשלמא בשאר הכלים שהשימוש היה בעצמותם של הכלים, וכגון במנורה ששימשה להדלקה והמזבח להקטרה וכדו', אזי כיון שהכלי מצד עצמו נצרך לשימוש במשכן, ממילא ניכר במשיחה שמיועדים הם לשימוש לגבוה. אולם הארון שכל קדושתו אינו אלא להניח בתוכו את הלוחות, היאך יהיה ניכר במשיחתו שמיועד הוא להניח בתוכו את הלוחות דווקא ואינו מיועד להנחת חפצים שונים. ולא מצינו שבשעת משיחת הארון נאמר במפורש מהי מטרת שימושו. וכמו כן אין נראה לומר שבזמן משיחתו הניחו בתוכו את הלוחות, דלמשוח את הארון יחד עם הלוחות אין מסתבר דלא מצינו שהוצרכו לקדש את הלוחות, ולומר שמשחו את הארון בלי הלוחות אין מסתבר, דאין זה דרך כבוד לקדש את הנרתיק ולהתעלם מהחפץ.

ואפשר שמטעם זה כתבה התורה, באמצע עשיית הארון, בין בנייתו לבניית הכפורת "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך", דמיד לאחר בניית הארון יש להניח את הלוחות בתוכו, אולם אין זו הנתינה הסופית בארון –  דהרי מבואר בכתוב להלן (פס' כא) שרק לאחר בניית הכפורת יש להניח את הלוחות בארון – אלא לאחר בניית הארון יש לשים בתוכו את הלוחות ולהוציאם, ואח"כ לבנות את הכפורת, לקדש את הכלי, ולאחמ"כ להניח בתוכו את הלוחות באופן קבוע. דזוהי הדרך המעולה להוכיח בזמן קידוש הארון שמטרתו היא להניח בתוכו את הלוחות. שהרי, בלא הנחה בתוכו, אין מוכח מהי מטרתו של הארון, ולהניח הלוחות בזמן הקידוש אף אין מסתבר, כפי שנתבאר. ולהמתין לבנית הכפורת ואז להניח בתוכו את הלוחות ולהוציאם קודם הקידוש, לא רצתה תורה להשתמש בכלי אפי' מעט בין גמר עשייתו למשיחתו, ולפיכך ציוותה תורה להניח את הלוחות בתוכו לזמן מועט תוך כדי עשייתו להראות שהארון מיוחד לשימת הלוחות.

ובטעם שכתבה תורה את הנחת הלוחות בתוך הארון לאחר בניית הכפורת יש לומר, שבאה לגלות בזה מטרה נוספת שיש בארון. דהנה, מבואר ברש"י (פס' כב) שאף שבזמן הדיבור עם ה' היה משה עומד בפתח אוהל מועד, מכל מקום קולו של ה' היה יוצא דווקא מבין הכרובים, והולך ובא עד משה. ואפשר שהטעם שדיבור ה' היה יוצא דווקא מעל הארון משום קדושת התורה שנמצאת שם, ובלא התורה ששם לא היה הדיבור יוצא. ונמצא ששימת הלוחות בארון הייתה גם כדי ליצור את המקום לקבל את דבר ה' וכפי שמדוקדק בלשון הכתוב "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת", שעל ידי נתינת הלוחות הוכשר מקום הכפורת לקבל את קול ה'.

ונמצא אפוא, שהציוויים בדבר שימת הלוחות לא באו לומר מהי מטרת הארון, דפרשה זו עוסקת בבניית הכלים ולא במטרת עשייתם, אלא באה התורה לצוות בזה על סדר בנייתו שיש להניח בו את הלוחות תוך כדי עשייתו, וכמו כן גילתה בכך את מטרת בניית הארון שנועד מלבד לשמש מקום להנחת הלוחות, ככלי להשראת השכינה.