הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"ויבא אברהם לבכות לשרה ולבכותה" על מצוות הקבורה אומר המדרש רבה שעל זה נאמר הפס' במשלי "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" רודף צדקה- זה אברהם. "וחסד"-שגמל חסד לשרה "ימצא חיים"-שנא' "ושני חיי אברהם מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים".
נשאלת השאלה , מכל החסד שאברהם אבינו עשה כפי שקראנו שעסק רבות בהכנסת אורחים, וקירב כ"כ הרבה אנשים תחת כנפי השכינה ופרסם שיש בורא לעולם אז מדוע דווקא כאן משבח אותו הקב"ה בזה שהוא בעל חסד וכי רק במצווה זו ראה הקב"ה שהוא בעל חסד???ובשאר המקומות דלעיל לא אומר לו הקב"ה שהוא ראה שהוא בעל חסד?? ורק על דבר שכל אדם רגיל נוהג לעשות- מצוות קבורה בזה משבח אותו שהוא בעל חסד??
התשובה היא שאדם לא נמדד אם הוא בעל חסד, כשהוא עושה חסד עם אנשים אחרים, אלא החסד האמיתי של האדם הוא עם בני ביתו , עם האישה ועם הילדים. כמו שכת' בכתובות נ : איזהו העושה צדקה בכל עת? זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים. וכמו שאמר ר' חיים ויטאל בשם האר"י שאדם העושה חסד עם כל העולם, ואינו עושה חסד עם משפחתו, הדבר לא נחשב לו לחסד.
לעזור ולעשות חסד עם אנשים אחרים זה מצווה גדולה – אבל שם יש גם הרבה פעמים אינטרסים ונגיעות אישיות. שם מקבלים כבוד ונעשים מפורסמים כבעלי חסד וכו' אבל חסד שעושים עם האישה והילדים – על זה לא מקבלים כבוד ולכן זו דווקא מצוות החסד הגדולה ביותר. ואת זה אברהם לימד אותנו שהאישה והילדים הם הקודמים.
אותו רעיון רואים בפירוש הרש"ש הירש למערת המכפלה – שהיא נקודת האחיזה הראשונה של אברהם אבינו בארץ ישראל. ה"שם מערת המכפלה", רומז על מבנה זוגי .שכידוע שהמקום היה עשוי מערות כפולות, סדורות זו על גבי זו שאין כמותן יפות לקבורת הזוגות של כל האבות והאמהות של עם ישראל. ובזה לימד אותנו היהודי הראשון והנחיל לבניו שהרכוש הראשון שקנה זה ערך הקשר הזוגי של המשפחה – ערך קשרי המשפחה, הקושרים את האישה ללב בעלה, ואת ההורים ללב בניהם והקשר הזה דבוק באדמת ישראל ונהפך לקו היסוד של האופי היהודי – קודם המשפחה!!!
**
"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" אמרו במדרש מהיכן בא?? מהר המוריה בא- מעקידת יצחק. ולכאורה אם הנושא כאן זה ההספד לשרה מה משנה לי מהיכן הגיע?? אלא שרצו לומר לנו כאן במה הספידה?במה הדגים את גדלותה של שרה? והתשובה: "מהר המוריה בא" מעקידת יצחק זה הגדלות של שרה !! שגידלה בן כיצחק שמוכן למסור נפשו על קדושת השם ושורש האמונה זה ממנה והוא ממשיך בדרכה. זה המוניטין של אבותינו שמעמידים דור שהולך בדרכו- המשכיות הדורות. כמו שכת' "אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" כרטיס הביקור של יצחק זה שהוא בן אברהם – ממשיך בדרכו- הולך בדרכיו ולא מוצא לו "דרכים חדשות" .
וזה הגאווה של שרה ואברהם – "וה' ברך את אבהם בכל" אומר רש"י "בכל" בגמט' "בן" ולכ' לא מובן וכי עד עכשיו לא ידענו שיש לאברהם בן… שצריך ללמדנו רק ע"י גמטריא??? אלא ההסבר ה' ברך את אברהם בכל – במקנה, בכסף וזהב וכו' אבל גם אם יש לאדם כל זה ואין לו בן ההולך בדרכיו . המרווהו נחת הממשיך לטוות את שרשרת הדורות הכל נעשה טפל ובטל .רק הבנים שממשיכים את השושלת הם המעניקים את כל המשמעות לכל הברכות.
לכן יש לנו להקדיש כל כח וזמן לבנינו, לאוצרות האמיתיים שימשיכו את שושלת הדורות ואת המורשת וכך נזכה לברכת האבות "בכל".