עורמתו של פרעה

כאשר החלה מכת ברד, קרא פרעה למשה ואהרן ואמר להם "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (פרק ט פס' כז). וביאר הרמב"ן שרק במכה זו טען פרעה "חטאתי הפעם" ותלה בעצמו את האשמה, אולם בשאר המכות שהיו עד עתה טען שלא חטא לבדו אלא "אני ועמי הרשעים". ואף במכת ארבה אמר פרעה "חטאתי לה' אלקיכם ולכם, ועתה שא נא חטאתי אך הפעם" (י טז-יז). ויש להבין מדוע דווקא בשתי מכות אלו – ברד וארבה, תלה פרעה את האשמה בו יותר משאר המכות שאף בהם לא שמע לקול ה' והבטיח ולא קיים.

וקודם מכת ארבה אמר הקב"ה למשה "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" (י א), והקשה המושב זקנים (לבעלי התוספות) דבשעת מעשה אין אנו רואים את הכבדת לב עבדיו ואדרבה הם טענו לפרעה "שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוקיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שם ז), ותירץ שעבדי פרעה אמרו לו שישחרר את ה"אנשים" כלומר הגברים בלבד, וידעו שמשה רבנו לא יסכים לכך כפי שאכן קרה, ובכך הכביד ה' ליבם, שמיאנו לשחרר את בני ישראל. ויש להעיר, ראשית, היכן באה לידי ביטוי הכבדת ליבם יותר משאר המכות שבהם כלל לא אמרו לפרעה שישחרר את ישראל. ועוד, מדוע להם להתחכם ליתן עצה שידעו מתחילה שלא תועיל מאומה. ועוד, מדוע לאחר המכה אמר פרעה "שא נא חטאתי הפעם" ותלה האשמה בו, והרי הוא קיים את עצת עבדיו, ויש לתלות האשמה בהם.

והנראה בזה, שאף שלפרעה היה כח שלטון עצמאי ועל פיו ישק כל דבר, מכל מקום הוא הסווה את החלטותיו תחת רצון העם ויועציו וכפי שמוצאים אנו בתחילת השעבוד "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו; הבה נתחכמה לו וגו'" (א ט-י) שלמרות שהוא החליט על שעבוד בני ישראל עשה זאת כביכול בהתייעצות עם עמו וראשי השלטון. וממילא, בכל המכות שבאו על מצרים תלה פרעה את האשמה גם ברצון העם וחמק מאחריות בלעדית, אולם במכת ברד מלבד בקשת משה לשחרר את בני ישראל הוסיף לומר שכל אחד מהמצרים יכול להציל את מקנהו על ידי הכנסתו לבית, ואף פרעה לא מנע מעמו לעשות כן כמבואר בתורה "הירא את דבר ה' וגו' הניס את עבדיו ואת מקנהו" (ט כ) ורבים מהעם המצרי הוכיחו שמאמינים הם למשה רבנו ולפיכך לא הייתה לפרעה ברירה אלא להודות "חטאתי הפעם" שבמכה זו הוכרח להודות שלא היה הדבר תלוי אלא בו.

ובמכת ארבה, לא רצו עבדי פרעה לשחרר את ישראל, אולם מאידך חששו מתוצאות המכה, ולפיכך דקדקו בלשונם לומר "שלח את האנשים" וישנן שתי אפשרויות להגדיר מהם "אנשים", או העם כולו, או גברים בלבד. וחשבו בליבם, שכיון שהם הסכימו לשחרר את ישראל לא תבוא עליהם המכה, אך מאידך השאירו פתח לפרעה לפרש דבריהם שהכוונה לגברים בלבד, ומשה רבנו לא יסכים לכך, וממילא הם גם יפטרו מהעונש כיון שהביעו רצונם לשחרר את ישראל, וגם השעבוד ימשך כי פרעה יפרש דבריהם באופן שמשה ימאן לכך. וכאן מתגלית הכבדת ליבם וקשיות ערפם, שלמרות שחששו מהמכה והאמינו בדברי משה רבנו, חיפשו תחבולות להמשיך ולשעבד אתד ישראל.

ואכן, פרעה בחר לומר למשה רבנו "לכו נא הגברים ועבדו את ה'" (י יא) וכביכול מילא בזה את רצון עבדיו למרות שידע שרק בשחרור כל העם יפסקו המכות, אך בהתרחשות המכה לא יכול היה לתלות את תוצאותיה בעבדיו שהרי הם מצד עצמם הסכימו לשלחם וניתן היה לפרש דבריהם "שלח את האנשים" את כל העם, אלא שפרעה בהחלטתו העצמית בחר לפרש את דבריהם כרצונו ולשעבד את ישראל ולפיכך הודה "חטאתי לה' אלוקיכם" (י טז).