הצטדקותו של יוסף

לאחר שהקיץ פרעה מחלומותיו, וכל הפתרונות של יועציו וחכמיו לא התיישבו על לבו, קרא ליוסף ואמר לו "חלום חלמתי ופותר אין אותו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" (פרק מא פס' טו), ועל כך ענהו יוסף "בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה", ופירש רש"י "אין החכמה משלי אלא האלקים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה". ויש להבין תשובתו של יוסף, דהרי פרעה לא בא לשבח את חכמתו של יוסף אלא אמר לו ששמע שיש בידו כח לפתור חלום, ואין זה מעניינו של פרעה מאין באים כוחות אלו, ודומה הדבר לחולה המבקש מרופא תרופה לחליו, ועונהו הרופא שאין החכמה משלו אלא באה מכח מוריו שלימדוהו, שאין זה מעניינו של החולה הדרך שהרופא השיג את כוחו אלא עניינו בתוצאת הדבר – שיש כח לרופא לרפאו, וכן הוא בעניינינו, שפרעה ביקש את תוצאת הדברים – כח פתרון החלומות, ומדוע ראה יוסף צורך להסביר מנין קיבל כח זה.

והנה, יוסף לא מסתפק במה שבתחילת דבריו ציין שכוחו אינו עצמי אלא מהקב"ה, אלא קודם שמתחיל בפתרון אומר (פס' כה) "חלום פרעה אחד הוא את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה" ואף תוך כדי פתרון החלום בין פתרונו שהשבלים והפרות מבטאות שנות רעב ושובע לבין ההשלכה המעשית מכך על ארץ מצרים חוזר יוסף ואומר (פס' כח) "אשר האלוקים עושה הראה את פרעה", ותמוה מדוע הפסיק בדבריו לציין דבר שכבר חזר ושנה אותו קודם לכן.

ואחרי שפתר לפרעה את החלום נתן לו יוסף עצה "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישתיהו על ארץ מצרים" (פס' לג). והקשו המפרשים, דפרעה לא ביקש ממנו עצות, כי אם את פתרון החלום, ומי שמו לאיש להורות למלך מה יעשה. ולאחר מכן "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך כל זאת אין נבון וחכם כמוך" (פס' לט), ואף בזה הקשו המפרשים, וכי יֶדע בפתרון חלומות, יש בה חשיבות כל כך גדולה עד כדי קבלת מלכות במצרים [ובפרט להמבואר בתוס' (ברכות נה ב ד"ה פותרי) שפתרון חלומות אינו תלוי בחכמה אלא במזל].

והביאור בזה, שישנם ג' מיני חלומות. האחד, הרהורי לבו של אדם (ברכות נה ב) שאין בהם כל משמעות. השני, חלומות המשתנים לפי הפתרון וכח הפותר, וכמבואר בגמ' (שם) שחלום אחד פתרוהו כ"ד אנשים בדרכים שונות וכולם התקיימו, וכן מתואר (שם נו א) מעשיו של בר הדיא שבכח פיו פתר לטוב ולרע, ורבא קללו על שפתר לו לרעה, ועל סוג חלום זה אומרת הגמ' (שם נה א) שחלום שלא נפתר משול לאיגרת חתומה, ופירש"י שכיון שהחלום הולך לפי הפתרון עד שלא יפתרוהו הוא לא יתקיים. והשלישי, חלום שהוא בבחינת נבואה כמבואר בגמ' (שם נז ב) שחלום אחד משישים בנבואה, ואלו היו חלומותיו של יוסף, ועל כן סיפרם לאחיו על אף קנאתם בו כיון שאסור לנביא לכבוש את נבואתו.

והנה, המקור לכך שפתרון החלומות הולך אחר הפה נלמד בגמ' (שם נה ב) מדברי שר המשקים שאמר לפרעה על יוסף "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (מא יב) וממילא חשב פרעה שאף חלומו תלוי בכח פיו של הפותר. אך האמת שחלומו של פרעה השתייך לסוג השלישי של החלומות והוא כעין נבואה, ובחלום מסוג זה אין כח ביד הפותר לשנות מאומה בפתרון החלום. ומעתה מבואר היטב מדוע הוצרך יוסף להדגיש לפרעה שבמקרה זה אין הפתרון תלוי בו אלא באלקים, שאילולא הדגשה זו פרעה היה חושב שהפתרון תלוי ביוסף, וכאשר היה פותר שיהיה רעב במצרים וכל יושבי הארץ יסבלו חרפת רעב, היה פרעה הורגו לאלתר על כך שבחר לפרש את חלומו לרעה. וכדי להוכיח לפרעה שחלומו הוא בבחינת נבואה, אמר לו ששתי החלומות שחלם "חלום אחד הוא" ומבואר בגמ' (שם נה ב) שחלום שחוזר ונשנה אינו תלוי בכח הפה, ועל כן מוכח שחלום זה הוא בגדר "את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה", ואחרי שהראה לפרעה שאכן שתי החלומות עניין אחד הם, סיים את הוכחתו שזהו דבר אלוקים, ורק לאחר מכן המשיך בפתרון החלום.

וכיון שהייתה זו נבואה לפרעה, הוצרך יוסף לומר לו מה צריך לעשות עם נבואה זו שזוהי מטרת הנבואה לידע ולהודיע לאנשים את הדרך אשר ילכו בה (רמב"ם יסודי התורה ח ז) וכיון שהיה ביוסף דעת נבואה, ואין הנבואה שורה אלא על האדם השלם (רמב"ם שם ז א) מעלה שלא מצא פרעה בכל יועציו וחרטומיו, לפיכך אמר פרעה "אחרי הודיע אלוקים אותך כל זאת אין חכם ונבון כמוך" ומינהו למשנה למלך.