שטר השעבוד

"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וגו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (פרק יב פס' ו – ז). ופירש"י "עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם; אלון מורה. הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה; ויבן שם מזבח. על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל".

בפרשה זו רבו הדקדוקים. ראשית, במה שכתב רש"י שאברהם אבינו התפלל על מלחמת בני יעקב בשכם, וכוונתו לכאורה למלחמת שמעון ולוי שהרגו את אנשי שכם. ויש להעיר, שאנשי שכם כלל לא לחמו בבני יעקב, אלא נפלו שדודים לפניהם כיון שהיו חלושים וכאובים מחמת המילה. ועוד, מדוע התייחדה מלחמה זו שעליה התפלל אברהם, ולא התפלל על רעות וצרות אחרות שעברו על ישראל. עוד יש להבין במה שכתב רש"י שאברהם אבינו הודה על בשורת הזרע, וקשה שבפרשה זו לא נתבשר אברהם שיזכה לבנים [ואכן במדרש (ב"ר לט טו) מבואר שלא הודה אלא על בשורת הארץ] ובדוחק יש לומר שכיון שהבטיחו הקב"ה שבניו ירשו את ארץ ישראל, ממילא שמענו שיזכה אף לבנים, אך א"כ יקשה ביותר, מדוע כאשר בישרו הקב"ה במפורש על בנים (יב ב) לא הודה על כך. עוד יש להבין, מדוע הראה הקב"ה לאברהם את הר גריזים והר עיבל, ובשלמא את שכם הראהו בשביל שיתפלל על בניו, אך מהו העניין בראיית הרים אלו.

עוד יש להקשות, דהנה, כאשר נצטווה אברהם בנסיון הגלות בישרו הקב"ה "ואעשך לגוי גדול" (יב ב) וביאר רש"י שהדרך גורמת למיעוט פריה ורביה ולפיכך הבטיחו הקב"ה שעל אף טלטול הדרכים הוא יתברֵך בבנים. ויש להבין היכן נתקיימה ברכה זו, והלא ישמעאל נולד רק לאחר עשר שנים מהתיישבות אברהם אבינו בארץ ישראל (טז ג – ד).

והנראה בזה, דעל הכתוב (ישעיה כט כב) "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" הקשתה הגמ' (סנהדרין יט ב) היכן מצינו שיעקב פדאו לאברהם. ותירצה "שפדאו מצער גידול בנים". וביארו תוספות שהכונה היא לצער שהיה לו ליעקב במעשה יוסף ואחיו וכל המשך המעשים כולם עד שנתגלגל הדבר שירד למצרים. שאילו נולדו השבטים לאברהם, היו כל הצרות הללו מתגלגלות עליו, והייתה מתקיימת בו מיד גזירת "כי גר יהיה זרעך".

עוד יש להקדים, שקבלת ארץ ישראל מותנית בשעבוד מצרים, וכפי שאמר משה רבנו למלך אדום שכיון שעם ישראל פרע את שטר השעבוד, מן הדין יש לו ליטול את ארץ ישראל (רש"י במדבר כ יד עפ"י ב"ר פב יג). והנה, כתב תרגום יונתן בן עוזיאל בעניין שליחותו של יוסף לשכם על ידי יעקב אבינו לראות את שלום אחיו (לז יז) "ואמר האיש נסעו מזה כי שמעתי מאחורי הפרגוד שהותר מיום זה שעבוד מצרים ונאמר להם בנבואה שהחיוים רוצים לערוך עמהם מלחמה", כלומר שתחילת שעבוד מצרים היא במלחמת החיוים בבני יעקב בעיר שכם, וסוף גלות מצרים מבואר בכתוב (דברים יא כט – לב) הוא מעמד השבועה בהר גריזים והר עיבל, שהוא תנאי לכניסתם של בני ישראל לרשת את הארץ.

ועתה מתבארים הפסוקים באר היטב. "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" פירוש, קודם שנותן הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל, מראהו את השעבוד והצרות שיש לעבור עד ירושת הארץ, החל משכם שם התחיל שעבוד מצרים במלחמת החיוים עם בני יעקב, דרך מכירת יוסף ושיעבוד מצרים עד אלון מורה הרומז להר גריזים והר עיבל [שמפורש בהם (דברים יא ל) "הלא המה וגו' אצל אלוני מורה" (רש"י)] ששם תסתיים הגלות ויירשו ישראל את הארץ. ומתחילה היו צריכים השבטים להיוולד לאברהם בדרכו מחרן, וכפי שהבטיחו הקב"ה "ואעשך לגוי גדול". אולם כשראה אברהם גודל הצרות והייסורים שמותנים בקבלת הארץ ירא מהם, ויעקב פדה את אברהם מצער זה כמבואר בגמ' (סנהדרין שם). ועל כן אמר לו הקב"ה "לזרעך אתן את הארץ הזאת" כלומר, שכל תהליך נתינת הארץ שהראתיך, לא תתחיל בך אלא בזרעך. ועל שתי בשורות אלו, ירושת הארץ, ושאין הוא יראה בצער גלות השבטים, בנה אברהם מזבח להודות לה'. וכדברי רש"י "על בשורת הזרע [כלומר, שגלות מצרים תחל בזרעו ולא בו] ועל בשורת הארץ".