מלחמת שאול בעמלק

"והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (פרק כה פס' יט). בנביא (שמואל א טו) מתואר ששמואל ציוה את שאול למחות את עמלק, ואכן שאול הרג את כל העמלקים מלבד אגג מלכם, ולמחרת בא שמואל והרגו. ומבואר במדרש (הובא במושב זקנים סו"פ בשלח) שבאותו הלילה [בין תפיסתו להריגתו] נשא אגג אישה וממנה יצא לאחר כמה דורות המן הרשע. ונמצא לפי זה שלאחר מלחמת שאול לא נשאר בעולם אלא עמלקי אחד, ורק כעבור שנים רבות יכלו להתפתח ממנו בחזרה העם העמלקי.

ויש לתמוה, דבתוך זמן מועט מוצאים אנו עמלקים רבים בעולם. בנביא (שם כז ח) "ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגזרי והעמלקי" ושם (ל א) "ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל נגב" ודבר זה התרחש כמה חודשים ספורים לאחר שהכה בהם שאול, שהרי שאול עדיין מלך היה, ומבואר (שם יג א) שכל ימי מלכותו של שאול לא היו אלא שתי שנים, וא"כ יש להבין מהיכן באו עמלקים אלו.

ויש שרצו ליישב על פי מה שייסד הגר"ח בישוב שיטת הרמב"ם [שמחד פסק שע"י בלבול סנחריב את האומות אבד זכרו של עמלק ומקבלים ממנו גרים, ומאידך פסק שמצוות מחיית עמלק נוהגת בזמן הזה] שעמלק אינו דווקא עם מסוים מזרעו של אליפז בן עשיו אלא עמלק הוא "שיטה" והשקפת חיים הדוגלת בהשמדת עם ישראל ואיבוד זכרו, והאריכו בשיטה זו בספרי הדרוש. ולפי"ז יש לומר שאכן שאול השמיד כמעט את כל העמלקים שהיו מזרע עמלק, ואלו דוד נלחם באותם גויים שרצו להשמיד את ישראל וכונו בתואר "עמלק". ויש להעיר, שבמלחמת דוד כתוב שנלחם עם "הגשורי והגרזי והעמלקי" (שם כז ח) וגשורי וגרזי ודאי שמות עמים הם ולא שמות תואר, ומכך שכלל הכתוב את עמלק עימם, משמע שאף "עמלק" עניינו העם העמלקי ולא כינוי בלבד.

ובס' שיח מרדכי כתב ליישב עפ"י מה שכתב רש"י (שם טו ג) שהטעם שנצטווה שאול להרוג את בהמותיו של עמלק לפי שהיו מהם בעלי כשפים שהיו משנים את עצמם לדמות בהמה (ויעויין ברש"י עה"ת דברים כה יט) ואכן חלק מהעמלקים התחפשו לבהמות והעם חמל עליהם, ולאחר מכן חזרו והפכו לאנשים, ואלו הם העמלקים שנלחם בהם דוד. ויש להעיר, דנמצא לפי זה שאף על פי שהעם לקח את הבהמות על מנת להקריבם, לאחר מכן נשתהו מלהקריבם וחזרו להיות אנשים. וחידוש הוא לומר שהעם לא השלים מלאכתו [ושמא יש ליישב שכיון שחשבו שאֵלו בעלי חיים לא שמרו עליהם כדבעי ולכן הצליחו אותם אנשים להימלט]. עוד יש להעיר שלא מצינו בנביא כל רמז לכך, והיה לו לנביא לרמוז היאך יש ליישב מה שסותר עצמו, שמחד כתב שלא נשאר זכר לעמלק ומאידך מביא שתוך זמן קצר דוד נלחם בהם ועוד נמלטו מהם ארבע מאות איש (שם ל יז).

והנראה בזה, דכאשר נדייק בכתובים נמצא שלא מפורש ששאול הרג את כל זרע עמלק, דזה לשון הכתוב "ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים; ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב" (שם טו ז-ח) ומבואר שהרג רק את העם מחוילה עד שור, ולא את זרע עמלק שבכל העולם. וביאורן של דברים, שבאותה שעה רוב העמלקים היו מכונסים בערים מסוימות, אולם, עדיין היו כמה וכמה עמלקים פזורים במקומות נוספים או שהלכו בדרך, ושאול הרג רק את מקומו העיקרי של עמלק, אך עדיין נותרו עמלקים זעיר פה וזעיר שם שלא הגיע עליהם יד שאול.

אומנם, אילו היה שאול מכלה את כל העיר ואת מלכם בלא להשאיר מהם שריד ופליט באדם ובבהמה אזי היה זכר עמלק נמחה, שהרי אין להם לא עיר ולא מלך, והעמלקים שבמקומות אחרים היו נטמעים בין האומות ומתבטלים. אך כיון שהשאיר את מלכם זמן מה, ונוצר ממנו המשכיות, ידעו אותם עמלקים שזרע המלוכה לא נכחד, ותקווה זו הפיחה בהם רוח חים וחזרו והתאגדו, ואֵלו העמלקים שאנו מוצאים לאחר מכן שנלחם בהם דוד.