מעשה מגלה על מעשה

אחרי שמשה רבינו שומע את הטענות של קרח ועדתו, כתוב בפסוק "וישמע משה ויפול על פניו". מסביר רש"י, "מפני המחלוקת". וממשיך רש"י ומונה את כל המקומות שבהם התפלל משה רבינו על בני ישראל: "שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל ויחל משה, במתאוננים ויתפלל משה, במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו".

וצריך להבין, מה שונה מחלוקתו של קרח מאשר שאר החטאים של עם ישראל, הלא גם החטאים הקודמים של עם ישראל היו חמוּרים.

ושמעתי לבאר, מי שמתבונן בארבעת החטאים שמביא רש"י, מוצא טעם והגיון – לכאורה – במעשי עם ישראל. משה רבינו היה איש צדיק ועניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ותמיד השתדל לדון את עם ישראל לכף זכות. כשחטאו בעגל, אומר משה רבינו לקב"ה שוודאי בני ישראל עשו את העגל בגלל שהם חיפשו מנהיג, הרי משה רבינו המנהיג שלהם כביכול נעלם והם חיפשו מנהיג אחר וזה מה שהם מצאו. במתאוננים אמר משה שבני ישראל משתוקקים לאכול בשר כדי לכבד את השבת. בחטא המרגלים אמר משה רבינו שמא עם ישראל רוצים לקיים כראוי את המצוות התלויות בארץ. אך כשפרצה המחלוקת של קרח ועדתו ומשה רבינו שומע את דברי הבלע, נתרשלו ידיו, משום שבאותה שעה הוברר למשה רבינו שגם החטאים הקודמים לא נבעו ממניעים כשרים. עד לאותו זמן, משה רבינו חשב בכל נפילה של עם ישראל שאולי זה היה במטרה טהורה, אך במחלוקתו של קרח מגלה משה רבינו מהות של קנאה, תאווה וכבוד, לאן יכולים המידות הרעות להוביל את האדם, ועל כך אומר משה רבינו שאולי כל המהלך שלו היה מוטעה ולאורך כל הדרך היה מדובר אך ורק בתאוות של עם ישראל, לכן הפעם משה רבינו נופל על פניו ואינו מבין כיצד יוכל הפעם ללמד עליהם זכות.

ודבר זה הוא מוסר השכל בשביל כל אדם, שגם אם לפעמים נדמה שהמעשים שאדם עושה אין בהם פגם, אך על ידי מעשה אחר שהוא עושה, ובמיוחד על ידי המידות הרעות שבאדם, הוא מגלה למפרע שכל מעשיו היו לא נכונים.