איך מסתכלים על העולם

שלוש הפרשות האחרונות שאנו קוראים – בהעלותך, שלח וקורח עוסקות בהסתכלות על המציאות. כיצד מסתכלים אנשים על המציאות וכיצד יש להסתכל עליה. אדם המטה את ראשו ומסתכל על קו אלכסוני – יאמר שהקו הוא ישר. הוא אכן ישר, אבל רק אם אתה מעוות את המציאות, מעוות את ההשקפה ומעוות את החיים.

כשמסתכלים על מעשה מרים רואים הסתכלות שאינה נכונה של מרים על משה והעונש בעקבות כך. יש לזכור אמנם כי מדובר במרים הנביאה, וכי עבורנו אין הדבר היה נחשב אפילו כאבק של לשון הרע. אבל במציאות בה חיה מרים אחות משה, יחד עם אחיה אהרון ומשה – ההסתכלות שלה הייתה נגועה ועל כן נענשה.

בפרשת שלח ראינו את הסתכלותם המעוותת של הנשיאים. עשרה נשיאים עומדים מול עם ישראל ומספרים להם דיבה על ארץ ישראל. אבל הם מציגים להם פירות אדירים במראותיהם ובטעמם מארץ ישראל. במדרש מובא שהמיץ מהענבים הללו הספיק לעם ישראל לארבעים השנים הבאות. כשפצעו את אחד הענבים עם ישראל ראה נחל של מיץ ענבים מול עיניו. כיצד השתכנעו עם ישראל שארץ ישראל לא טובה אם ראו כאלו פירות משובחים??

התשובה היא – הסתכלות בצורה מעוותת על המציאות. המרגלים אמרו להם (רש“י במקום) – כשם שפירותיה משונים, כך גם אנשיה. כלומר: אל תסתכלו על הפרי מהצד המשובח שלו – גדול ומתוק, אלא על הצד השלילי – הוא גדול ומתוק ממה שאתם מכירים – מה שמוכיח שהארץ הזו משונה.

גם קורח רואה את העולם בצורה מעוותת, בצורה של ”הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם“. ושואלים המפרשים – מה זאת אומרת מוציאים את האדם מהעולם: וכי לא פגשנו מספיק אנשים רודפי כבוד, קנאים גדולים ובעלי תאווה? וכי הם חיים זמן מועט? לעתים הם חיים גם חיים ארוכים מאוד. אלא שהממרא של ”מוציאים את האדם מן העולם“ הכוונה היא לא רק מהעולם הבא, אלא גם ובעיקר מהעולם הזה – העולם שלהם אינו עולם. הם אומללים. לקורח היה הכול – הוא היה מנושאי הארון, כבוד, כסף (עד היום משתמשים במטבע הלשון ”עשיר כקורח“) – רק היה חסרה לו עוד שררה. ומה לא עושה אדם בשביל עוד שררה, בשביל עוד תפקיד.

נגזר על קורח שהוא יעשה קידוש השם – ירצה או לא. אבל את הדרך – הוא בוחר איך לעשות – והוא בחר לעשות קידוש השם ולאבד את כל רכושו ואת כל חייו.

לא פעם אנחנו שומעים על דיון-ויכוח עם אדם מהמחנה השני, המחנה שמאמין בפלורליזם, שלום ואחווה (אבל רק כשזה קשור למחנה שלו כמובן) – ולמרות שאתה מציג לו את הטיעונים והעובדות הכי משוכנעות – כמו המרגלים – לא רק שאינו משתכנע מכך, אלא שהוא ישתמש באותם הטיעונים כדי לחזק את עמדתו. כל ידיעה חדשותית שתומכת בו היא אמת לאמיתה, וכל מה שלא – זה "פייק ניוז" (חדשות מזויפות).

המציאות כפי שרואה אותה מרים, כפי שרואים אותה המרגלים וכפי שרואה אותה קורח – היא המציאות שאדם רוצה לראות אותה. עם ישראל נענש 40 שנה במדבר – שנה כנגד יום. וכי 40 יום הם אמרו דיבה? לא. הסיבה היא כיוון שכל הסתכלותם, במשך כל הארבעים יום הייתה מעוותת, הייתה באמצעות ”משקפיים“ שחורים ולא באמצעות ”משקפיים“ ורודים.

גם קורח, שמונע היה מתוך כבוד וקנאה ראה את המציאות בצורה עקומה, כמו המרגלים, כי כאשר אדם רוצה דבר מסוים ואין לו אותו, מתחיל הוא בדמיונות כיצד היה נוהג כך וכך והיה מצליח יותר. זו גם הסיבה שקורח רואה שהמן ממתין לו בכל יום רחוק יותר, ולמרות זאת הוא ממשיך במעשיו, משכנע עצמו שהסיבה שהמן לא מגיע ממש לפתח ביתו היא כיוון שאינו נאבק מספיק. כך כל אדם המונע על בסיס כבוד, קנאה ותאווה. חושב הוא שאם ילחם חזק יותר – יצליח יותר.