אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"אמר להם הקב"ה [לאומות העולם] – שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם וגו'" (עבודה זרה ב:). את השגרירות בירושלים לא בשביל ישראל העברתם אלא בשביל עצמכם. גם ביטול ההסכם עם איראן לא ביטלתם בשביל ישראל, אלא בשבילכם ביטלתם.
אל לנו להיגרר אחרי המסיבות הגדולות שאנו רואים מצד אנשי הלאומיות במדינת ישראל בשנה האחרונה.
ביטול הסכם הגרעין עם איראן, העברת השגרירות של ארה"ב לירושלים ועוד מחוות רבות של הנשיא האמריקאי "שהוא הידיד הכי טוב של ישראל מאז ומעולם" (כפי שצוטט אחד ממנהיגי המדינה), או כזה ש"אומר לכל העולם מה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו פנימה, בתוך ביתנו", כפי שצוטט אחר.
החגיגות הגדולות על העברת השגרירות כמו גם הסכם הגרעין שבוטל, וכן לגבי דברים נוספים של הנשיא האמריקאי לא
צריכות להעציב אותנו, אבל בטח לא לגרום לנו לשמחה גדולה. לכאורה כאן ועכשיו באמת נראה שאחרי הרבה שנים (אולי מאז רייגן) יושב בבית הלבן אדם שמדיניותו זהה למדיניות שהיינו רוצים לנהוג בה. מדיניות בה כאשר אנו תוקפים בסוריה – הוא מאשר, בעזה – בשמחה. באיראן – למה לא?
אז למה אל לנו להיגרר אחר המסיבות הגדולות הללו?
הנשיא האמריקאי הוא אוונגליסט. האוונגליזם הוא זרם לא גדול בנצרות (אבל הולך וגדל מאוד). הוא זרם לא גדול, אבל מספיק חשוב בארה"ב. האוונגליים משמעותיים מאוד בכלכלה האמריקאית וחלקם הגדול נמנה עם המצביעים הכבדים של הרפובליקנים בארה"ב. הם תומכים נלהבים בישראל וחלק גדול מהכספים שמגיעים למדינת ישראל בזכות הרפובליקנים מאז ומעולם – הם תוצאה מאותם אוונגליים. חלק נכבד מהנבחרים הרפובליקנים בקונגרס הם אוונגליים, וכך גם הנשיא האמריקאי, שהוא הראשון שמזוהה מאוד עם האוונגליסטים (והוא עצמו אוונגליסט, למרות שגם קנדי היה אוונגלי).
מה שצריך להבין הוא מה הבעיה עם הזרם האוונגלי, מבחינתנו היהודים, ולמה צריך להבין בדיוק את צעדיו של הנשיא. האוונגליזם הוא זרם נוצרי שמאמין שהמשיח יגיע רק כאשר עם ישראל יישב בארצו, בחוזק ידו ובשליטה מוחלטת על אזורי ההבטחה התנ"כיים – קרי בין הפרת לחידקל, או בשפה אחרת: כאשר עם ישראל יישב בעיקרו בישראל שבירתה ירושלים, וישלוט באופן ישיר או באופן צבאי בצורה חזקה על המדינות השכנות – ירדן, סוריה וחלקים מעירק. ו"המשיח" בו הם מאמינים אינו משיח בן דוד, אלא אותו האיש ימ"ש.
כלומר, הפרספקטיבה להבין את צעדי האמריקאיים בחודשים האחרונים לפתע מקבלים תפנית חדה – לא הלובי היהודי בארה"ב מעניין את טראמפ ועוזריו. נהפוך הוא, רוב הלובי היהודי אינו משתייך לרפובליקנים אלא למפלגה הדמוקרטית (בארה"ב שתי מפלגות עיקריות – המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית). אלא צעדיו של הנשיא נועדו לחזק את הפלג האוונגלי הרפובליקני – ומכאן אפשר להבין גם מדוע מלחמה במזרח התיכון אינה אסון גדול מבחינת הנשיא, בטח לא אם מי שתשלם את המחיר העיקרי תהיה מדינת ישראל ואזרחיה. רק מתוך מלחמה כזו – וככל שתהיה "גוג ומגוג" כך יותר טוב – היא-היא תביא את אותו האיש להתגלות, לכאורה.
ומכאן אפשר להבין מדוע רוב היהודים בארה"ב כלל לא תומכים בנשיא האוונגליסט – היהודים הרפורמים לא תומכים בכל מקרה ברפובליקנים אלא בדמוקרטיים, ואלו החרדים לא תומכים בנשיא כיוון שמבחינתם הוא מביא את עם ישראל להתגרות בגויים, מה שיביא על עם ישראל את האסון הגדול ביותר.
ומדוע מניח הנשיא שעכשיו הזמן הנכון להביא את ההתגרות הזו לשיאה מול איראן והערבים מסביב?
כיוון שרוב עם ישראל יושב בארץ ישראל, מצב שלא היה מעולם. אבל בסופו של דבר אנו יודעים שלפחות מחצית מהעם היהודי עדיין מתגורר בתפוצות, ומה גם שלא כל היהודים בישראל הם יהודים, וגם אלה שכן יהודים, חלקם הלא קטן חילונים.
אלא שהאוונגליים מאמינים כי יהודי הוא רק מי שצועד בדרך אבותיו, ועל כן הם אינם מתייחסים אל הרפורמים כלל כיהודים, אלא כגוים גמורים (בניגוד אל היהודים שהיו רוצים להוציא את הרפורמים ברובם מהיהדות, אך לא יכולים). רק מי ששומר את "דרך האבות" (כפי שמופיע בעיקרי הזרם האוונגלי) יכול להיקרא יהודי, ולפיכך, רוב יהודי ארה"ב אינם יהודים כלל, וכן רוב היהודים באירופה, מה שמציב את המציאות שרוב היהודים בארץ ישראל – הם יהודים. גם אם מדובר בחילונים, וזאת כיוון שלדעת אותו הזרם האוונגליסטי מספיק בכך שהיהודי לא ישנה מדרכו והוא יקרא כיהודי, הוא אינו צריך לשמור תורה ומצוות, אבל מספיק שהוא יפעל מכוח סמכות רבנית והוא ייחשב יהודי, ומאחר שרוב החילונים בארץ פועלים מכוח סמכות רבנית הקבועה בחוק גם כך (נישואין וגירושין) – הרי נחשבים הם יהודים גמורים, ולפיכך זהו הזמן הנכון ביותר להוביל את ישראל להתגרות בגויים, וזאת תוך האדרת הלאומיות היהודית – העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ביטול הסכם הגרעין וגיבוי מלא לכל תקיפה שתבקש ישראל.
אולם יש לזכור שגם הצד האיראני אינו בדיוק אוהב ישראל ולמרות הדברים לעיל, על ההנהגה הישראלית מוטלת החובה לנסות להגן על האזרחים. וחשובות התפילות והמצוות לא פחות מההגנה הצבאית, ואף יותר.