הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
התורה אומרת שעל הנזיר להינזר לא רק מיין, אלא מכל דבר שקשור לענבים: "וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל וכו' מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל".
וצריך להבין, מדוע התורה מדגישה כל כך את ענין האיסור של הנזיר לאכול דברים הקשורים לענבים, ולמה באמת הוא צריך להתנזר מכל דבר שקשור לענבים?
ושמעתי לבאר בשם המהר"ל: הייחודיות של הענבים – בשונה משאר הפירות – הוא שזה מסמל את האחדות. הענבים הם הפרי היחיד שהוא צפוף אחד על השני, ולכן גם יש לענבים את השם "קטף", מלשון שהוא נותן כתף לחבירו, בשונה משאר הפירות שהם בודדים כל אחד.
וכן מצינו אצל אחי יוסף [בראשית מ"ג, ל"ד] שרש"י ביאר את הפסוק "וישתו וישכרו עמו" – שלא שתו יין עד שפגשו אותו, וזה בגלל הסיבה הזאת, שיין זה דבר שמקרב את הלבבות, וכשהם לא היו ביחד, הם לא יכלו לשתות יין.
וזה גם ההסבר שאת ברכות האירוסין והנישואין עושים על כוס יין, בשביל לרמז להם שיהיו ביחד כמו הענבים, ועל זה הדרך אומרים בעניין הזיווג "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל", שהאחדות של בני הזוג והמשפחות יהיה כמו הענבים.
לפי"ז מובן מדוע אסור לנזיר לאכול כל דבר שקשור לענבים: מכיון שנזיר לא יכול להשתתף בשמחות ואירועים שיש בהם יין, א"כ זה בדיוק ההיפך מענבים שמסמלים על האחדות, ולכן אומרים לו שהוא לא ראוי לאכול מהענבים וכל דבר שקשור לענבים, כי על ידי ההתנזרות שלו הוא גורם את ההיפך מהמהות של הענבים.
ואולי אפשר לומר, שבכך רמוז הענין שפרשת נשא נקראת לאחר מתן תורה. כידוע התורה ניתנה לאחר שבני ישראל הגיעו למצב של "כאיש אחד בלב אחד", א"כ התורה באה לומר לנו, שבשביל לשמר את התורה גם לאחר חג השבועות, צריכים אנו לנהוג כמו הענבים, להיות ביחד אחד עם השני, ולא כמו הנזיר…