הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
אחד מהדינים בפרשה הוא כשכאדם מקדיש קרבן, אסור לו לשנות אותו לבהמה אחרת – "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" [כ"ז, י'], וכן בהמשך לגבי מעשר בהמה [פסוק ל"ג] "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל".
וצריך להבין מה טעם האיסור להמיר את הקרבן מבהמה לבהמה, ובמיוחד מבהמה רעה לבהמה טובה. וכן צריך להבין, למה אם הוא המיר את הבהמה, קונסים אותו ששתי הבהמות יהיו קדושות?
ושמעתי מאמו"ר שליט"א לבאר, שבדינים אלו התורה מלמדת אותנו יסוד חשוב בעבודת ה'. אסור לאדם לחשוב שבמקום מצווה מסויימת הוא יעשה מצווה או חומרה אחרת, אלא כל דבר שה' ציווה לעשות צריך לעשות ללא שום שינוי. מה שכן אפשר לעשות – אומרת התורה – זה לעשות חומרא נוספת על המצוה, אבל בשום פנים ואופן לא לשנות ולעשות מצוה אחת על חשבון ובמקום השניה.
וזה מה שאומרת התורה "לא יחליפנו ולא ימיר אותו", אי אפשר להחליף מצוה אחת בשניה. "ואם המר ימיר", אבל אם אדם בכל אופן רוצה לעשות איזשהו שינוי במצוה, זה רק בצורה של "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", זה על ידי הוספה של חומרה במצוה.
והסיבה לכך היא על פי מה שמסבירים את הענין של האיסור של "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" [דברים י"ג, א'], שהרי למה אסור לגרוע ממצוה זה מובן, אבל למה שיהיה אסור להוסיף? אלא מסבירים, שברגע שאדם מוסיף על מה שנצטווה, הוא מרגיש שהוא בעל הבית על המצוה והוא עושה בזה כפי הבנתו, וזה יכול לגרום לו בסוף גם לגרוע מהמצוה אם זה לא יסתדר לו כמו שהוא חושב.