הקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
אמנציפציה היא שוויון זכויות פוליטיות וחברתיות שניתנות ליחיד או לחברה כדי לתקן את הפלייתם בעבר ובכך להשוות את תנאיהם ומעמדם לזה של שאר האוכלוסייה. לגבי היהודים מדובר בשינוי של ממש שמתחיל בארה"ב ב-1776 ולאחר מכן בצרפת ב-1791, במתן אמנציפציה ליהודים, כלומר שמעטה מותר להם לנוע ולהתגורר בכל מקום, מותר להם לעסוק בכל מקצוע שיבקשו, מותר להם ללמוד באוניברסיטאות ולשמש כמרצים באקדמיה, מותר להם להשתלב במערכת הפוליטית (לאון בלום היה יהודי ראש ממשלת צרפת) ולשרת בתפקידים בכירים בצבא (כגון אלפרד דרייפוס) וכו'.
תהליכי שינוי בחברה היהודית
במאות 18-19 עוברת החברה היהודית שינויים רבים (תמורות) בעקבות השינויים הכלל-אירופאים. שינויים אלו כגון האמנציפציה והמהפכה התעשייתית מביאים את היהודים לשינוי חברתי גדול מאוד והוא מתרכז בשלושה תחומים: יציאה מהקהילה, תהליך חילון והשכלה, ועיור.
עיור – המהפכה התעשייתית הובילה את אירופה במאות 18-19 לשינויים רבים, כפי שנלמד בפרק הקודם, ושינוי זה מתרחש גם אצל היהודים. בעקבות המהפכה התעשייתית, יהודים רבים עוזבים את הכפרים והעיירות ועוברים אל הערים הגדולות, שם ישנן אפשרויות תעסוקה רבות יותר.
יציאה מהקהילה – בעקבות המעבר אל העיר, העיור, עוברים היהודים שינוי שנקרא "יציאה מהקהילה". הקהילה שעטפה את היהודים בעיירות ובכפרים הקטנים כבר איננה, דבר שגורם להרגשת ניכור ובדידות בעיר הגדולה. היהודים עוזבים את הקהילה ונאלצים להתמודד עם מקום מגורים זר, תנאי מגורים זרים, שכנים שונים וחיים ללא קהילה. בנוסף לאלה, יש להוסיף את תהליך ההשכלה שמתרחש ביהדות בעקבות ההשכלה הכלל-אירופאית, דבר המוביל לחילון.
חילון והשכלה – תנועת ההשכלה היהודית מתעצמת לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. תנועה זו מאמצת את רעיון הנאורות של תנועת ההשכלה האירופאית (חזרו לגורמים ללאומיות) ומובילה את הפרט אל חקר מחודש של היהדות והדת, הטלת ספק בדברי הרבנים ומחשבה עצמאית המבוססת על הגיון ולא על אמונות תפלות כביכול.
תנועה זו הובילה לחילון גדול מאוד אצל היהודים. יהודים רבים זנחו את עול המצוות, הסירו את הציציות והכיפות וניסו בכל כוחם להיות דומים לשאר האזרחים – הנוצרים – הן בלבוש, הן בהתנהגות, הן במחשבות והן בביצוע העבודה. התפיסה הייתה 'היה יהודי בביתך וגוי בצאתך' (משה מנדלסון), כלומר: שמירת מצוות היהדות בבית, אך התנהגות של גוי מחוצה לו. עד מהרה החילון התפשט בקרב היהודים והוביל בהכרח להתבוללות, שכן יהודים רבים לא ראו שוני בינם לבין הגויים.
האמנציפציה יוצרת אנטישמיות
כאמור, האמנציפציה הובילה את היהודים להשתלבות בחברה. היא הובילה את היהודים להשתלבות מבחינה כלכלית, תרבותית וחברתית. רבים מהיהודים ראו את עצמם "גרמנים בני דת משה", כלומר – גרמנים-יהודים, או במקומות אחרים ראו את עצמם כיהודים שמקבלים על עצמם גם את המאפיינים התרבותיים של המקום, למשל בצרפת או בגרמניא.
היהודים ראו באמנציפציה ניצחון של האנטישמיות (הדתית), כיוון שהוכח שהם יכולים להיות חלק מהחברה ולהשתלב בה. עתה, כשלא נאסר עליהם ללמוד מקצועות מסוימים או לעבוד בעבודות מסוימות, הם יכלו להיות בעלי שוויון אמיתי בחברה.
אולם בפועל הדברים היו שונים. ראשית, האמנציפציה שניתנה ליהודים אמנם הייתה בעלת תוקף חוקי, אולם בפועל רבים מהנוצרים לא יכלו להתעלם מהחינוך שקיבלו ומהאמונות שהשתרשו בהם עם השנים בנוגע ל"מיהו יהודי". הם לא הסכימו לשלב את היהודים בכל המקצועות ובכל הלימודים, גם אם הדבר היה מותר מבחינה חוקית.
בפועל נוצר מצב בו היהודים המשיכו להיות מופלים לרעה, אך הפעם לא מבחינה שלטונית-חוקית אלא מבחינה חברתית. הדבר נעשה בניגוד לחוק, אבל לא ניתן היה לאכוף את החוק.
כאשר ניתנה ליהודים האפשרות להתחיל ללמוד מקצועות חופשיים כגון עריכת דין, ראיית חשבון, בנקאות וכלכלה, וכן לעסוק במקצועות אלו – הם התחילו לצמצם פערים במהרה מול החברה הנוצרית. היהודים החלו לתפוס עמדות מפתח בשלטון, החלו לעסוק באופן גלוי בבנקאות והתעשרו בעקבות כך.
כתוצאה מכך הם כביכול הוכיחו את הטענה שהיהודים שואפים להשתלט על העולם. יתרה מכך, הם כביכול הוכיחו שקיים מאבק בין הגזע השמי לגזעים האחרים באירופה בשאלה מי ישלוט.
כתוצאה ישירה מכך, התעצמה מאוד האנטישמיות נגד היהודים. האנטישמיות המודרנית, שעתה התבססה על רקע גזעי שאומר שהיהודים מבקשים להשתלט על העולם מבחינה גזעית – הוכח לכאורה בהשתלטות של היהודים על הכלכלה האירופאית לכאורה. בפועל, רוב היהודים לא היו עשירים ורוב העשירים לא היו יהודים.
אי לכך, הוכח כעת שלא רק שהאמנציפציה לא ביטלה את האנטישמיות, אלא שהיא הגבירה אותה לאנטישמיות מזן חדש – הרבה יותר קטלני והרסני שדרש להשמיד את היהודי.
הפרקים בסדרה:
- פרק א: תהליכי שינוי בחברה מובילים לשוויון
- פרק ב: תנועת ההשכלה היהודית
- פרק ג: עקרונות ההשכלה ודעת היהדות
- פרק ד: משה מנדלסון אבי ההשכלה
- פרק ה: תלמידי מנדלסון ותוצאות ההשכלה