הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
כאשר התקרב יעקב לפגישתו עם עשיו, לקח עמו את נשיו "ואת אחד עשר ילדיו" ( פרק לב פס' כג). וכתב רש"י "ודינה היכן הייתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשיו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם".
והקשו בעלי התוס' השלם (עמ' רכא בשם מושב זקנים) וכי מי שיש לו אח משומד, ישיא לו את בתו משום חשש רחוק שתחזירנו בתשובה. והוסיף להקשות האוצרות חיים מהמבואר בש"ע (אבן העזר נ ה) "וכן אם קלקל המשודך מעשיו יכולה המשודכת לחזור בה" והדברים קל וחומר, אם שכבר השתדכו יכולה לחזור בה אם נתקלקל המשודך, כשעדיין לא נשתדכו בודאי שיש לסרב לשידוך עם משומד.
עוד הקשה האור הצפון (לסבא מסלבודקא א רג), שיעקב כדין עשה, וכמבואר בגמ' (פסחים מט ב) "כל המשיא בתו לעם הארץ, כאילו כופתה ומניחה לפני ארי". ובכלל, כמו שדינה יכולה להשפיע על עשיו, כך גם אפשר לאידך גיסא, שעשיו ישפיע על דינה, ומה תביעה יש כאן.
עוד הקשה הנחלת יעקב (תלמיד הרמ"א על רש"י שם) שאצל לאה מצינו שהתפללה שלא תעלה בגורלו של עשיו (רש"י כט יז) ולא זו בלבד שלא נענשה על כך אלא קיבלה שכרה על כך כמבואר במדרש (ב"ר ע טז) ובמה שונה לאה מדינה שלאה זכתה שלא להינשא לעשיו, ועל דינה נענש יעקב שלא נתן לעשיו לנושאה.
עוד הקשה החזקוני (לג ז) על הפסוק "ואחר נגש יוסף ורחל", ובמדרש (שכל טוב שם) "אמר יעקב, רשע זה עינו רעה, שלא יביט ברחל שהיא יפת תואר ויגזלנה, לפיכך נתן את יוסף לפני אמו וכסה אותה בקומתו [יעויין מ"ר עח י] שלא יסתכל בה". והקשה "למה לא הטמין יעקב את רחל בתיבה כמו שעשה לדינה". [וכן יש להקשות על דברי המדרש (ב"ר פב ח) שתאומה נולדה עם כל שבט, מדוע אותן לא הטמין יעקב].
והנראה בביאור העניין, בהקדם דקדוק דברי רש"י, שיעקב נטל את דינה "נתנה בתיבה ונעל בפניה", וצריך ביאור, אם כל רצונו של יעקב שעשיו לא יתן בה עיניו, דיו שישימה בתיבה, ומה הוסיף בכך שנעל את התיבה, והרי אם עשיו לא יבקש לפתוח את התיבה אין צורך בנעילה, ואם ירצה לפתוח את התיבה לא תעזור הנעילה.
אלא, שכתב בספר חסידים (מהדורת מקיצי נרדמים תתשח) שאם ביתו של אדם חפצה להנשא לאדם שאינו הגון ואין האדם יכול להוציא מבתו רצון זה, יש לו להשיאה אף שאינו הגון. וסיים "צא ולמד מדורות ראשונים שהיו מולידין לח' שנים (סנהדרין סט ב) ודינה קטנה הייתה וחפצה להנשא, וכונת יעקב לטוב, שלא נתנה להינשא לעשיו, לכן לקחה שכם".
ונראה בביאור דבריו, שודאי בסתם אין אדם צריך למסור את בתו לרשע שמא תחזירנו למוטב, אך יעקב הכיר בתכונותיה של דינה "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" (לד א) וכתב רש"י שזו הייתה תכונתה של דינה לצאת מחוץ למקומה [להכיר בנימוסי הארץ (יב"ע)] ולא חששה דינה כ"כ בהתחככות באנשי רשע [וכפי שאכן נתפסה בידי שכם], ונראה שעשתה כן מפני שחשבה שתוכל להשיבם למוטב. ובכל נשיו הכיר יעקב שלא ידבקו בעשיו ולכן לא הסתירן (חזקוני שם) ורק בדינה מפני תכונותיה חשש שתסכים להינשא לעשיו כדי להשיבו למוטב, וזאת רצה למנוע על ידי שנעלה בתיבה כדי שלא תוכל לצאת אליו.
אך בזאת שגג יעקב – לפי דרגתו – שבמקום שזו נטייתה של הבת ואין כח ביד האב לשנות תכונותיה (כמבואר בס' חסידים) יש להניחה להינשא לו, ועל כן אמרו חז"ל (מדרש אגדה לב כב) שיציאתה של דינה אל אנשי שכם הייתה מן התיבה שהטמינה יעקב שלא תראה את עשיו. וביאור הדברים, שכיון שמנע ממנה מלראות את עשיו למרות שנטייתה הייתה להכירו ולהשיבו למוטב, גרמה תכונה זו שתצא אל אנשי שכם, ועל ידי כך נתגלגל מעשה שכם. ונענש יעקב במידה כנגד מידה, שתחת שלא נישאה כדין לעשיו [ואפשר היה שתשיבנו למוטב] נלקחה שלא בנישואין ע"י שכם.