במה אתם יהודים

כאשר עמד הרב שך זצ"ל בהיכל הספורט ביד אליהו וזעק אל קיבוצניקים "במה אתם יהודים" עולם התורה שאג. אבל לא רק עולם התורה. נראה שכל מדינת ישראל, גם אלו שלא שמרו עדיין תורה ומצוות שמעו את זעקת קירות ליבו.

ואמנם, במה הם יהודים? במה אנחנו יהודים? מה מבדיל את היהודי החרדי מבני ברק, היהודי הדתי-לאומי באיתמר והיהודי החילוני בתל אביב או הרפורמי בארה"ב. במה אנחנו יהודים?

ההלכה קובעת בצורה פשוטה שבן לאם יהודייה הוא יהודי. אין קשר, לכאורה, בין העובדה שהאדם שומר תורה ומצוות לבין היותו יהודי. עם עובדה זו אין צורך להתווכח, זהו הטיעון התמידי של הרפורמים ושל החילונים, שלצורך הדיון נשים אותם כרגע באותו המקום, למרות שיש מרחק עצום ביניהם. הטיעון התמידי של אותן שתי קבוצות הוא – אני יהודי בדיוק כמוך! במה אתה יותר יהודי?

אז כן, אנחנו יותר יהודים. עלינו להגיד זאת בקול רם. אדם שומר שבת הוא יותר יהודי מאדם שאינו שומר שבת. אדם ששומר כשרות, טהרת המשפחה ועוד כאלה וכהנה הלכות הוא יותר יהודי מזה שאינו שומר אותן. אולם, אין אנו יודעים מה מתרחש בלבו ובנפשו של כל אחד, ורק ה' בוחן כליות ולב ולכן איננו יכולים לקבוע למעשה מי יהודי יותר ומי פחות. ברור לכל שיהודי בעל חזות חרדית שנתפס בדברים נוראיים הוא לא יותר יהודי מאדם שאינו שומר תורה ומצוות. נהפוך הוא.

בשבועות האחרונים נערך מסע מתוזמן וממותג היטב של הסתה רבתי כנגד החרדים והדתיים בשל חוק הגיור (שמנסה לקבוע שכל מי שקורא לעצמו רב, וגם אם לא, יוכל להגיד לפרה שהיא קוף והיא תהיה קוף) ובשל מתווה הכותל שבוטל (מתווה שמנסה לתת דריסת רגל לרפורמים במקום המקודש לנו, למרות ששתי המנהיגות של קבוצת הנשים הנאלחת הזו חברות בשני ארגונים אנטי-ישראלים שלא רואים בכותל כחלק מישראל, ואף ממארגנות החרם על מדינת ישראל).

אבל זה אינו מסע שהתחיל בשבועות האחרונים. הוא התחיל כבר בימים ההם ונמשך עד הזמן הזה.

עד תחילת המאה ה-י"ח למניינם לא הייתה מציאות בה יהודי לא שמר תורה ומצוות. היו כאלה ששמרו באדיקות והיו כאלה ששמרו באופן קל יותר, אבל כולם הקפידו על שמירת שבת, טהרה וכשרות. יהודי היה מובדל מן הגויים בהיותו מתגורר בקהילות מבודדות, וברוב המקומות זכו היהודים לשלטון עצמי, בעיקר בכל הנוגע למשפט העברי ולהתנהלות הקהילתית.

מרגע שחדרה ההשכלה והשתוללה האמנציפציה, יהודים רבים נסחפו אחריה ויצרו מציאות של יהודי שאינו שומר תו"מ, אינו שומר שבת, אינו שומר כשרות וכו'. עניין זה לא הובא בפני הפוסקים לפני כן, שכן ברור היה שכל יהודי הוא שומר תו"מ בדרגתו שלו. אותם יהודים שהתחלנו ואפילו התבוללו נצרכו להסביר כיצד הם עדיין למעשה יהודים. כך צמחה לה התנועה הרפורמית. עפ"י רשעים אלו קדושת היהודי פגה, ואינה עוד. על כן להיות יהודי אין הדבר עניין הקשור בקדושה אלא קשור במסגרת חיים, דרך חיים, אורח חיים. יהודי, בשביל הרפורמים, הוא אדם המזהה עצמו עם היהדות מבחינה רעיונית, חברתית או קהילתית באופן זה או אחר. מכאן הם החלו לפעול כנגד היהודים שמיהרו להתאגד ב"תאגיד" חדש שנקרא – האורתודוקסים, ומאז הם מנסים בכל כוחם להילחם כנגדם. האורתודוקסים ("הדרך הישרה" בלטינית) טענו ובצדק כי אין לשנות דבר וחצי דבר, וכי קדושתו של היהודי תקפה גם תקפה. בעוד הרפורמים הובילו להתבוללות עצומה באירופה (עד השואה שעצרה את ההתבוללות) ובהמשך גם בארה"ב, האורתודוקסים נשארו נאמנים להלכה המסורה מדור דור.

מאבקם של הרפורמים, שסוחף כיום גם חלק מהחברה החילונית בישראל (שאינה מבינה דבר וחצי דבר במאבק הרפורמים, אבל תמיד טוב וכיף לשנוא את החרדים, כי על זה חונכו דורות של ציונים, וזו שטיפת המוח שעברה החברה החילונית ב-70 השנים האחרונות, ואף יותר מזה), אינו על תפילה בכותל או על גיור. המאבק שלהם הוא כדי שהכותל שלך יהיה משותף גם להם, ובזה יחדירו את דרך חייהם הנכרית שיוביל בסופו של דבר לדרך חיים נכרית בכל דבר, כדי שהגיור שלך לא יהיה בתוקף, כי הרבה יותר קל להגיד על החזיר שהוא פרה מאשר לעשות לו ניתוחים, להטביל אותו ולבצע בו שינויים פנימיים.

והנמשל – ההבדל בין ה"גיור" הרפורמי לזה של היהדות הוא נורא פשוט – הגיור של היהדות אומר שגוי שהתגייר נתעברה בו נשמה חדשה. נוצרה בו קדושה של יהודי ועל כן הוא מחויב בעול תו"מ, שבת, ברית וכו'. בעוד הרפורמים שטוענים שאין קדושה ביהודי – הרי מספיק שיבוא ג'יימס הנוצרי ויאמר שהוא רוצה להיות יהודי והופ – הוא יהודי.

בדת הנוצרית הייתה קיימת במשך שנים רק תפיסה אחת – התפיסה הקתולית. בדומה לזמן הרפורמים, וקצת לפני, חל שינוי והחלו לצוץ זרמים נוספים בנצרות כשהעיקרי ביניהם הוא הזרם הפרוטסטנטי. באסלאם קיימים שני זרמים – שיעים וסונים. גם אצל המוסלמים מדובר בזרם המקורי – הסונים – שממנו נפרד הזרם המשני והקטן – השיעים.

טענתם של הרפורמים שהם "זרם" ביהדות הוא אינו נכון במהותו, וזאת כיוון שהמונח 'זרמים' אומר שלכולם אותו הבסיס. ואסביר.

הנצרות היא דת שאין בה חיובים כלל, ולכן היא סחפה את ההמון עובדי האלילים באירופה (שהיה נבער). גם הקתולים וגם הפרוטסטנטים מאמינים בבסיס הנוצרי באופן זהה. אחרי שנים ארוכות של מאבק, הבינו שני הזרמים האלה כי הבסיס שלהם מאחד ולכן נוצרו פשרות ביניהם. כאשר הבסיס הוא משותף ניתן להגיע לפשרות.

האסלאם היא דת שיש בה 5 חיובים. המאבק של הסונים ושל השיעים הוא על פירוש כזה או אחר לקוראן. במאבק הזה אין פשרה, כיוון שהשיעים טוענים שהסונים מפרשים לא נכון את הקוראן ואלה הפוך. לכן יש ביניהם מאבק שגובה כל כך הרבה קרבנות כיוון שבמקום שאין הסכמה בסיסית לא יכולים להגיע למציאות של פשרה.

ועתה נחזור אל מי שאינם אחינו, הרפורמים, בניגוד לאחינו החילונים. טענתם של הרפורמים היא שכולם יהודים כי הבסיס של כולנו הוא שאנחנו אותו העם (למרות שהם הכניסו במשך השנים אחוזים כבירים של "יהודים" אל היהדות שלהם). גם אם נתייחס כרגע לרפורמים שאכן יהודים עפ"י ההגדרה היהודית ההלכתית, הרי שמלבד זאת אין בנינו שום דבר משותף. וגם עניין זה של "מאין באת" לא רלוונטי, כיוון שהרפורמים במהות הדברים גורסים שאין קדושה ביהדות, ובסיס היהדות היא בפרשת השבוע שלנו "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" – יש לנו קדושה מיוחדת מאת ה'.

הרפורמים אינם מאמינים שיש דבר קדוש בשמירת שבת, טהרת המשפחה או כשרות. הם מאמינים חלקית במציאות התנאים והאמוראים (כשנוח להם) ורובם הגדול מפקפק בכלל בקיומה של התורה שבעל-פה. במצב זה הבסיס שלנו אינו משותף. כמו הסונים והשיעים, כשהבסיס אינו משותף – אין מקום להגיע לשום פשרה. כשם שהשיעים במהותם מנסים לבטל את הסונים, כך הרפורמים מבקשים לבטל את האורתודוקסיה. כשם שהשיעים נלחמים עד מוות בצורות אלימות והזויות נגד הסונים (ואגב, הם לא קוראים זה לזה "אחים", כי מבחינת הסונים דינם של השיעים מיתה ולהפך) כך גם הרפורמים נלחמים כנגד האורתודוקסיה, לא באלימות פיזית, אבל בהרבה אלימות תקשורתית ואלימות "מעוּנבת".

בניגוד אליהם, בסקר שנערך שנה שעברה ע"י הלמ"ס הובא הנתון הבא – 93% מבין הנישאים החילונים במדינת ישראל בשנת תשע"ה (2015) העדיפו להתחתן ברבנות, וזאת גם אם הייתה אופציה אחרת קלה ופשוטה (ולצערנו הרב כיום יש כזו). יתרה מכך, רק 0.2% התחתנו שלא דרך הרבנות כאידאל, ושאר המשיבים בסקר התחתנו מחוץ לרבנות כי לא יכלו להתחתן דרך הרבנות (ואילו הרפורמים כן מחתנים אותם, ולא נפרט).

רוב הציבור החילוני לא רק שאינו מתנגד לשמירת השבת בציבור – אלא תומך בשמירת שבת ציבורית. רק קבוצה קטנה מקרב החילונים, שמשתייכים בעיקרם אל הרפורמים – רק הם יוצאים ל"קרב".

אבל התקשורת, שבמהותה נאבקת כנגד החרדים וכנגד כל דבר שיש בו קדושה – נסחפת אחר המאבק הצודק, לכאורה, של הרפורמים על הכותל ועל הגיור. אבל באופן מסית ומדיח הם מסתירים מהציבור את העובדות הפשוטות – מי שדחה את מתווה הכותל היו הרפורמים. הם דרשו שלא תקום רחבה נפרדת בדרום הכותל, אלא דווקא איפה שהיהודים המסורתיים מתפללים. והגיור? רצונם של הרפורמים לשנות את הסטטוס קוו, זהו לא של החרדים ולא של הדתיים.

אז במה אתם יהודים? התשובה היא שלולא יכול היה החתם סופר להוציא את הרפורמים מכלל ישראל היה עושה זאת. אולם אין בידינו כיום לקבוע שאותם רפורמים אינם יהודים כשם שהקראים אינם יהודים.

עלינו להבין כי אין רצונם של הרפורמים לחיות כפי שהם רוצים. הם רוצים שאנחנו לא נחייה כמו שאנחנו רוצים. הם דורשים בשם השוויון שיכילו אותם, אבל מסרבים לקבל את העובדה שרוב היהודים במדינת ישראל, גם החילונים (שההגדרה הזו בפני עצמה מקוממת כי מתוך אותם חילונים ישנם יותר מ-70% שהם 'מסורתיים' שברור שבין האורתודוקסים לרפורמים הם בוחרים באורתודוקסים, אלא שהתקשורת מסיתה את מוחם, ואם גבלס הצליח, כל אחד יכול) אינם מקבלים את עמדות הרפורמים.

ואולי חשוב לא פחות לזכור, שאותם ארגונים רפורמים שקוראים לשינויים בארץ הם מנהיגי תנועות השמאל קיצוניות שממנות את החרם על ישראל, והן עצמן לא מכירות בכותל כחלק ממדינת ישראל ומעם ישראל.

מאמר זה פורסם גם באתר "כיכר השבת".