אוהד שקד-מנדלבוייםבשנים האחרונות, בעיקר, אנו עדים לתופעה בה רוחות של ליברליזם שוטפות את מערכת החינוך והביטחון. ארגונים "ליברליים" שהם תמיד ארגוני שמאל, וברוב המקרים ארגונים רפורמיים הולכים ומשתלטים על מערכת החינוך ומערכת הביטחון. יתד נאמן עשו על כך כבר מחקר וגם רבנים רבים אחרים דיברו על כך לא פעם.
באופן אירוני דווקא כשר החינוך הוא אדם דתי, סגן השר הוא חרדי, מנכ"ל המשרד הוא דתי, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת הוא חרדי – ולמרות כל אלו – תכניות הלימודים במקצועות השונים, החל ממדע והיסטוריה ועד לתושב"ע (תתפלאו "לומדים" גם תושב"ע במגזר החילוני) – כולם הם מקצועות שבאופן זה או אחר נשלטים ע"י ארגוני השמאל או חבריהם.
וכל כך למה? תנועת התשובה גדלה בעשרים השנה האחרונות בצורה קיצונית, מארגון אחד או שניים שעוסקים ב"קירוב לבבות", כיום יש ברשם העמותות יותר משלוש מאות כאלה, ומן הסתם בשטח קיימות מאות נוספות של עמותות וארגונים שעוסקים בתשובה. רצח רבין הוביל לזעזוע וכמוהו גם ההתנתקות והמלחמות האחרונות חסרות ההכרעה – מבצעים בעזה, הבריחה מלבנון ואולי הגדול מכולם – עפרת יצוקה, עמוד ענק וצוק איתן – שהראו לנו שאין לנביאי הציונות אפשרות לסמוך רק על צה"ל ועל האמריקאים. הם הוכיחו לנו שכמה חיילי גרילה יכולים להכניס להיסטריה את המדינה שקמה "כדי שלא תהיה שוב שואה", אבל עושה הכול כדי שכן תתרחש כזו שוב ל"ע.
במציאות של כל אלו, התשובה היא פתרון שרבים מעם ישראל בחר בו. תשובה אין הדבר אומר בהכרח הפיכה לחרדי. תשובה יכולה להיות התקרבות לדת, קיום חלקי של מצוות, הימנעות מרע. האנשים ביקשו למלא לעצמם את הואקום, החלל, הריק, שנוצר באמונה ש"כוחי ועוצם ידי". ואלו שלא מצאו את התשובה לא ידעו מה לעשות. ארגוני השמאל מנצלים היטב את הוואקום הקשה הזה והם מנחילים בכוח אל תוכנו את האג'נדה הליברלית של "אהבת אדם" (מלבד חרדים ומתנחלים ו… כל מי שאינו שמאל).
ולא בכדי הם בחרו את תחום החינוך והביטחון. שני גופים אלו אחראיים בסופו של דבר לעיצוב הזהות הישראלית – התלמידים בביה"ס שילמדו שוב ושוב על החשיבות של ליברליות מתונה וקיצונית. התכניות לא תצגנה את האג'נדה הזו בגלוי, אלא במוסתר ובשקט. והחיילים בצבא שעוברים שטיפות מוח יומיומיות של סדרות חינוך, ומחדירים להם, ובעיקר למפקדים, בקורסים רשמיים של הצבא, את האג'נדה הליברלית-שמאלנית. אם כן, לא פלא שסגן הרמטכ"ל מדבר על "תהליכים פשיסטיים" והרמטכ"ל מגנה חייל שיורה במחבל, ולא פלא שבית דין צבאי דורש את "קדושת החיים" של מחבל. מגמות אלו הן מגמות מסוכנות שמעוותות את האמת של התורה.
לא ניתן להוציא מחוץ לחוק ארגונים כמו "הקרן החדשה לישראל" וארגונים אנטי-יהודיים אחרים, אבל כאשר כל הצמרת של החינוך היא צמרת דתית – מצופה ממנה לבדוק את הזוכים במכרזים ולהתחיל להחיל את הריבונות הדתית על המשרד, ולקבוע בשקט-בשקט כי לארגונים רפורמיים וקונסרבטיביים לא תהיה דריסת רגל במשרד החינוך ובתכניותיו.
כבר שנים מתנהל עימות השקפתי בנוגע לשאלת ההיטמעות של החברה החרדית בחברה החילונית. המאבק הבלתי מתפשר של רבותינו לשמור על הזהות הייחודית שלנו, ההתנגדות לשירות בצבא, ההתנגדות ללקיחת חלק בתרבות החילונית (אגב, המקום היחיד בתורה שמופיעה המילה "תרבות" היא בספר במדבר לב, יד – "תרבות אנשים חטאים").
אין אנו חפצים ואין אנו רוצים להיטמע בחברה הכללית. אסור לנו להיטמע בחברה שלילית זו, אבל כן עלינו להטמיע את הערכים, המסורת, האמת האלוקית – בחברה הכללית. עלינו להטמיע ולהיבדל גם יחד, ואת התפקיד הקשה והמיוחד הזה עושים גדולי ישראל בחכמתם, למרות הביקורת מבית.