כתוב במגילת אסתר [ט', כ"ז] "קיימו וקיבלו היהודים עליהם לעשות וכו'", דורשת הגמרא בשבת [פ"ח.] שקיבלו היהודים מה שקיימו – מה שקיבלו במעמד הר סיני שכפה עליהם הר כגיגית, ועכשיו הם קיבלו את התורה מאהבה.
הקשה הגאון ר' שלמה ממציט (העילוי ממציט), מנין לגמרא שאת כל התורה קיבלו באהבה, אולי רק את חיוב ימי הפורים הם קיבלו באהבה?
ותירץ, כתוב בגמרא בבבא מציעא [כ"ב.] "ת"ר מנין לתורם שלא מדעת בעל הבית שתרומתו תרומה וכו' וחזר אצל בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה". והביאור הוא, מכיוון שבעל הבית אמר לו "כלך אצל יפות" ונמצאו יפות מהם, ודאי שכוונתו הוא שכל מה שתרם עד עכשיו היה על דעתו, ורק רצונו שיוסיף ולכן הוי תרומה למפרע.
ולפי"ז מובן נפלא מה שדרשה הגמרא שקיבלו את כל התורה באהבה: מכיון שאת ימי הפורים לא היה להם חיוב והם קיימו את זה מדעתם, זה מראה שהם מוכנים לקבל את כל התורה כולה מדעתם, באהבה ובלי כפיה.
וזהו מוסר השכל גדול לכל מעשה של מידת חסידות שאנו מקיימים: על ידי קיום מצוות אלו שכמובן זהו רצון הבורא, ובזה אנו עושים אפילו דברים שלא ציוו אותנו מפורשות, בזה אנו מגלים בדעתנו שאת כל המצוות, גם מה שאנו מחוייבים לקיים, אנו מקיימים באהבה.
ויהי רצון שנזכה לקיים את מצוות התורה מתוך אהבה ודבקות בבורא יתברך.