הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בסוף הפרשה כתוב "ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" [מ"ז כ"א], ומפרש רש"י "ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיעך שבחו של יוסף, שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים. מקצה גבול מצרים – כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים, מקצה גבולה ועד קצה גבולה".
ומבואר גודל חסדו של יוסף, בשביל שלא יהיו קוראים לאחיו גולים, עשה מהפכה שלימה בתוך מצרים להחליף את מקום מושבם של כל תושבי המדינה, כדי שאיש לא ידע מי גר כאן ומי גולה.
ומכאן אנו לומדים את גודל מסירות נפשו של יוסף שלא לבייש את אחיו.
ודבר זה מצינו בעוד כמה מקומות, עד כמה היתה התנהגותו הנפלאה והמיוחדת של יוסף הצדיק, בהשתדלותו יוצאת הדופן לשמירה על כבוד אחיו.
שהרי בתחילת הפרשה [מ"ה פ"א] כתוב "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ומבאר רש"י "לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתבישין בהודעו להם".
וכתוב על זה במדרש תנחומא [ויגש פרק ה']: "אמר רבי שמואל בר נחמן, לסכנה גדולה ירד יוסף. שאם הרגוהו אחיו, אין בריה בעולם מכירו. ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי? אלא כך אמר יוסף בלבו, מוטב שאיהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים".
ומבואר דבר נורא, עד היכן מסירות נפשו של יוסף. שהיה מוכן לסכן את עצמו ובלבד שלא לבייש את אחיו.
בדעת זקנים מבעלי התוס' [מ"ח, פ"א] כתוב, שיוסף לא הגיע אל יעקב אביו במשך כל שבע עשרה השנים שיעקב חי במצרים, מפני שידע שכאשר יבוא אל יעקב יישאר עם אביו לבדו, ואז ישאלנו יעקב כיצד הגיע למצרים, ויצטרך לספר לשה"ר על אחיו ויבייש אותם, ומשום כך החליט שלא לבא אל אביו.
ורק כאשר קרבו ימי יעקב למות, נאמר [מ"ח פ"א], "ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים".
ומזה גם מוכח, שכל שבע עשרה השנים היו בשלוה ובמנוחה מכיון שיוסף לא נתייחד עם אביו.
והדברים מבהילים ביותר, שהרי ידועים דברי המדרש [שיר השירים פרשה ח' אות ז'], "כי עזה כמות אהבה, זו אהבה שאהב יעקב ליוסף". ומן הסתם, יוסף אהב את אביו באותה מדה.
ובמשך עשרים ושתים שנה לא התראו אוהבים אלו ולא שמעו זה מזה מאומה. ורק עכשיו לעת זקנותו של יעקב אבינו, שוב מתאפשר ליוסף לבוא אל אביו ולהנות ממנו ולשמחו.
הרי לנו גודל צדקותו וחסידותו של יוסף, שהיה מוכל להפסיד מעלות רוחניות גבוהות וחשובות, ובלבד שלא לבייש את אחיו.
כמה מוסר השכל צריכים אנו לקחת מהתנהגותו של יוסף הצדיק לאחיו, כמה עלינו להיזהר מלפגוע ולבייש את השני.