אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
חטא העגל. שוב בכל שנה אנו מגיעים לנקודה הנמוכה ביותר במדבר. חטא העגל. עם ישראל חוטא, בעקבות הסתתו של הערב רב. אלו שיחטאו יענשו, אבל עם ישראל ישלם בכל דור ודור על מעשי אבותיו, שהרי ידוע שאין פורענות באה לעולם שאינה מנקה מחטא העגל.
חטא העגל מסופר לנו בעלייה של לוי לתורה. הוא מסתיים בסוף העלייה של לוי ולפני שישראל עולה. ומדוע כך?
שמעתי פעם הסבר יפה לכך – שבט לוי היו היחידים שלא חטאו בחטא העגל ושמרו על דבר ה'. אם כך, היה ראוי לכבד אותם בעלייה מיוחדת שתעיד עליהם שהם לא חטאו בחטא העגל – וזו העלייה בה מסופר על החטא.
ומשלים לכך תירוץ נוסף והוא שעל מנת שלא יקטרגו על עם ישראל בכל שנה בשמיים בנוגע לחטא העגל – נתנו ללוי לקרוא את החטא וכשיבואו המקטרגים לטעון נגד עם ישראל, יבואו הסנגורים ויאמרו – תראו מי קורא – צאצאים לשבט לוי שלא חטאו בדבר!
ידוע לכל כי החוטאים בחטא העגל היו מעטים יחסית למספרם הרב של בני ישראל (כשלושה מיליון לפי הדעה הממעיטה), שהרי מדובר היה בכ-3000 איש שעסקו במישרין בחטא ועוד היו כאלה שעסקו שלא במישרין, ומכל מקום מדובר בכמה עשרות אלפים ותו לא, לעומת מיליוני יהודים תמימים. אז מדוע נענש עם ישראל כולו עד שכל אסון וטרגדיה באה לנקות מחטא העגל? ועוד שהעוסקים בחטא העגל לא היו כלל מעם ישראל אלא הערב-רב… ("רד כי שיחת עמך", עמך ולא עמי – שאתה הוא שהסכמת לערב-רב לצאת ממצרים).
והתשובה היא מוסר אדיר לחיינו – עם ישראל נענש על חטא העגל לא בגלל ההתעסקות בו – אלא כיוון שלא מחה בידיהם של אלו שעסקו בחטא. העובדה שאדם אינו מוחה כאשר נעשה עוול או חטא לידו – הופכת אותו לכאורה שותפה בעוול או בחטא.
השבועיים האחרונים היו שבועיים סוערים על המגזר החרדי, החל מהחלטת בג"ץ השערורייתית העוקרת את הדמוקרטיה הישראלית (עקירתה נגד החרדים היא מבורכת, ונגד הערבים היא כמובן מקוללת), ועד החלטות ועדת שקד לגיוס ולחילון החרדים. ונשאלת השאלה האם רק עוכרי ישראל ושונאי התורה המבקשים להחריב את עולם התורה חוטאים בחטא או שמא אשמים גם אלו חברי הכנסת, העיתונאים וכלל הציבור שעומד מנגד ולא אומר דבר. והתשובה ברורה מהפרשה.