הקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בחודשים האחרונים עלה יום המנוחה בישראל – יום השבת – לסדר היום בשל הצעת חוק של ח"כ מיקי זוהר שלמעשה משביתה את כל העסקים בערים השונות ו"כופה" את השבת על הציבור. כמובן שכולם החלו לצרוח כתרנגולים הבאים אל השחיטה שהצעת החוק היא "כפייה דתית". לא משנה העובדה שמי שהגיש אותה הוא עצמו מחלל שבת, לא בהכרח אוכל כשר ועוד, ושהוא בכלל "חילוני", אבל עדיין – לצעוק תמיד אפשר, כי זה מצטייר מאוד טוב. פתאום החלטה של הכנסת, ע"י הרוב היא "כפייה". ולא שנאמר שמדובר בתנאי של מו"מ קואליציוני שיכול באופן זה או אחר להתפרש ככפייה, אלא מדובר בהצעת חוק שמבקש להעביר חבר כנסת חילוני ממפלגה חילונית שלא בזמן מגעים קואליציוניים.
החלוקה בכל העולם בין שמאל לימין היא חלוקה כלכלית גרידא – הימין הוא קפיטליסט-ליברלי בעל תפיסה שהפרט צריך את חירויותיו המקודשות כדי לקדם את האינטרסים שלו, גם במחיר של אנשים אחרים; ואילו השמאל הוא סוציאליסט בעל תפיסה שהפרט הוא חלק מהחברה והחברה צריכה לשמור על זכויותיו של הפרט כדי לקדם אותו בעולמו. זאת על-ידי חקיקה סוציאלית שתסדיר את זכויותיו התואמות התקדמותו בחברה האנושית, כמו הסדרי פיצויים, שעות עבודה ומנוחה, יום מנוחה ועוד.
עיקר החוק של חה"כ זוהר מכוונת לתל-אביב, בה הפרצה בחוק "שעות עבודה ומנוחה" שהגדירה את יום שבת כיום השבתון השבועי, הייתה פרצה כל-כך גדולה עד שלא נותר דבר מהחוק. עתה מבקשים ח"כים לתקן את המעוות ולמנוע מבעלי מרקטים גדולים לעבוד בשבת, כיוון שזה מוביל לתחרות לא הוגנת מול בעלי המכולות המעוניינים לשבות.
לכאורה אמור היה השמאל הסוציאליסטי להתעורר ולתמוך במאת האחוזים בחוק. מי הם אותם עובדים פשוטים שבעלי הסוּפֵּרים הגדולים מעסיקים? אלו הם אנשים קשי יום החיים מן היד אל הפה. הם אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך או הנמוך, אנשים שאינם מרווחים ברוטו יותר מ-6000 שקל לכלכלת המשפחה. מדובר על צעירים ש"רוצים לעשות כסף" ולכן עובדים שבעה ימים בשבוע, מדובר על אנשים שלא יכולים לומר "אני לא עובד בשבת" כי אז יפטרו אותם מכל שאר ימות השבוע ויעסיקו "עבד" אחר שיעבוד עבורם גם בשבת.
הסוציאליזם הוקם ונוסד בדיוק בעבור אותם אנשים ממעמדות אלו. מעמדות שהפכו להיות עבדים של בעלי המפעלים שניצלו אותם בתקופת המהפכה התעשייתית.
הסוציאליזם נועד כדי לסייע לאותם אומללים, שלא יכולים להגן על זכויותיהם ולקבל יום מנוחה, ולהגן עליהם בחקיקה. זו כל המטרה של האידיאולוגיה הזו.
על כן לכאורה השמאל הסוציאליסטי בישראל אמור היה לחבק בחום את החוק שיטיב עם אלה שלא יכולים להגיד לא, ועם אלה שלא יודעים שלא טוב להם. תפקיד החוק הוא לשמור על האדם גם מפני עצמו. אבל השנאה לדת ולכל מה שמריח במילי דקדושה העבירה אותם על דעתם והם ממשיכים להתנגד לחוק הכי סוציאליסטי שיכול להיות.