הקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
"ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו', ואקברה שם וגו'" (מח, ז).
ופירש רש"י "ואקברה שם" – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, וכו'.
והדבר צריך ביאור מכמה פנים: מדוע עד עתה לא אמר יעקב דבר זה ליוסף, בין בי"ז שנה מאז בוא יעקב למצרים, ובפרט במשך כעשר שנים ממיתת רחל עד שנמכר יוסף, והיה יוסף עמו כל הזמן.
וביותר קשה, דבתחילת הפרשה, כשיעקב קרא ליוסף [לפני זמן מה] להשביעו שיקברנו במערת המכפלה – שם מיד היה צריך להמשיך ולומר לו את כל המשפטים הללו, לפייס דעתו בשעה שהוא מצווהו על קבורתו במערת המכפלה בשונה מאמו. ומה הטעם המתין לאומרם לו רק עתה.
עוד יש להבין את סדר הפסוקים שהוא תמוה קצת, שבתחילה אומר יעקב ליוסף "ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", ובאמצע דבריו ליוסף משנה יעקב לעניין אחר לגמרי, ומתנצל ליוסף על שקבר את אמו בעוד כברת דרך לבא אפרתה, ולא בחברון, ושכל זה עשה עפ"י הדיבור, ואח"כ שוב חוזר לאפרים ומנשה ומברכם. וצריך להבין מפני מה הפסיק באמצע דבריו על הברכות של אפרים ומנשה להתנצל על קבורת אמו. [ואמנם בבעלי התוספות הביא צד לפרש שפסוק זה אינו במקומו, ושייך לעיל בריש הפרשה, כשהשביעו, אך מפשטות סדר הפסוקים והמפרשים לא משמע כך].
והנראה בזה, שעד עתה לא היה מחוייב להודיע ליוסף טעמו. ואין מקום לבֵּן להיות עם קפידה על אביו, כשלא יודע טעמו. שבוודאי יש ליעקב טעמים נסתרים אשר אינו חפץ לגלותם, ולא בא יעקב להתנצל ליוסף על מעשיו כלל, ומה שאמר זאת ליוסף, הוא מעניין אחר לחלוטין.
והנה בא יעקב ליתן את הבכורה ליוסף תחת ראובן [וכמו שכתב רש"י (מח, כב) "שכם אחד" הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים], ועיקר הטעם שניטלה הבכורה מראובן הוא משום "פחד כמים על תותר" (מט, ד) ופירש רש"י, אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו וכו', לכך אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך.
ומעשה ראובן היה על תלונתו באביו שלדעתו היה פגיעה בכבוד אמו, ובא ראובן ותבע עלבון אמו (ראה לה, ב ברש"י שם). ואמנם נתבאר מדוע ניטלה הבכורה מראובן, אך עדיין אין בזה נתינת טעם מדוע דווקא יוסף, הוא שזכה בה תחתיו.
ואפשר שלפיכך ניתנה היא ליוסף, משום שבדבר זה – למהר להראות הכעס – נתעלה יוסף, שמאז פטירת רחל אמו ועד עתה עברו שנים רבות, ולא הראה כעסו ולא תבע עלבון אמו, ולפיכך ראוי הוא לעמוד במקומו של ראובן ולקבל בכורתו.
וזהו שאמר יעקב ליוסף, מדוע זוכה אתה ש"שני בניך הנולדים לך כראובן ושמעון יהיו לי", מפני שבבואי מפדן מתה אלי רחל וגו', ועד עתה לא הראתה את כעסך, ולפיכך זכית ונתתי לך את הבכורה.
ולפי"ז מיושב מה שהקשינו כפתור ופרח, שדווקא המתין יעקב עד עתה לומר זאת ליוסף, כדי להוכיח את מעלתו שאינו ממהר במעשיו למחות על כבוד אמו כל כך הרבה שנים, ולכך אמר זאת יעקב ליוסף בסמוך למה שהעניק לו את הבכורה שזה נתינת הטעם מדוע הוא מעניק לו את הבכורה. ומדויק מאוד סדר הפסוקים, שתכף אחר שהעביר יעקב ליוסף את הבכורה, מנמק לו יעקב טעמו "ואני בבואי מפדן וגו'" שיוסף לא גילה כעסו ולפיכך זכה בבכורה, ולאחר מכן מתחיל עניין בפני עצמו, ומבקש יעקב לברך את בניו של יוסף בברכת אב.