חיים כמו גּוֹבְּלֶן

בדרכה אל היהדות עברה נ. כברת דרך ארוכה מאד, דרך אשר לוותה בקשיים רבים ומרים. בזמנים מסוימים היא חשה שתם כח הסבל והיא עומדת ליפול לזרועות הייאוש. היא נגשה לאשת אחד מגדולי הדור שליט"א ושטחה בפניה בכאב את סבלה, שאלתה בפיה: הלא נאמר בחז"ל ההבטחה : "הבא להיטהר מסיעים אותו " (שבת ק"ד) והנה מאז שהיא שבה בתשובה היא חשה את ההיפך הגמור! קשיים ומעצורים רבים שלא ידעה קודם שובה, כיום הם מנת חלקה, כיצד א"כ מתקיים אצלה מאמר חז"ל ?!

הרבנית, שהאזינה ברוב קשב לדבריה, הגישה לה יצירת גובלן הפוכה, הגובלן הוא שטיח קיר ארוג בדוגמאות שונות." מה את רואה כאן?"- שאלה אותה הרבנית, "אני רואה 'בלגן' אחד גדול! בליל חוטים קשורים וסבוכים בצבעים שונים ללא קשר ובחוסר סדר מוחלט…" הרבנית הפכה את היצירה ואז נראתה תמונה מרהיבה של נוף פסטורלי הנשקף ממרומי הרי האלפים השוויצרים, "דעי לך כך הם החיים, כשמתבוננים על החיים מלמטה הם נראים חסרי סדר והיגיון, לעיתים הכול נראה מסובך, קשרים , בורות ומהמורות, מתעוררות שאלות רבות : מדוע זה כך ?! אך אם נטה אוזן נשמע את הקול האומר: כך זה נראה לנו מפני שאנו מביטים מלמטה בצד ההפוך, אך מלמעלה רוקמים את חיינו , יוצרים את התמונה המסודרת והמושלמת ביותר. גם אם עוברים עלינו מקרים שונים ומשונים, ונראה שהכול תקוע… כל זאת מפני שאנו מביטים מהצד הלא נכון של היצירה, אותיות המילה "מקרה" = ה' רקם – רק מ- ה', הקב"ה רוקם את חיינו, אין מקרה בעולם, ממה שנראה בחיים כמקרה מצער הוא בעצם חלק מרקמת חיינו, ממבט עליון נראה הפלא הזה כיצד מבלגן תחתון נוצרת היצירה היפה בעולם.

פרשת וישב פותחת בחלומותיו של יוסף הצדיק המנבאים מלוכה עתידית, יוסף מספר זאת לאחיו והם מסרבים לקבל את הדברים, הם רואים את החלום במבט שלילי ביותר המוביל לשנאה עזה, בסופו של דבר מוצא יוסף את עצמו במצב הפוך לחלוטין מחלום המלוכה- מושלך עירום לבור אשר נחשים ועקרבים בו, ומשם נמכר לעבד לשר הטבחים במצרים, ולבסוף נמצא בתחתית שבתחתית –אסיר בכלא מצרי באשמת שווא מאסר ללא הגבלת זמן!. נאמר במדרש רבה על הפסוק: "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" (בראשית ל"ח א') רבי שמואל בר נחמן פתח: "כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם, נאום ה’, מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט, יא). שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח".

מקשה כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל "התפארת שלמה" על התורה: "הנה יש להעיר בדברי המאמר הזה: מה שייכות יש לכל דברי הצומות והשקים של הצדיקים הללו לברוא אורו של משיח?! וכי לא היה עוד זמן אחר טוב ונרצה לפני השם יתברך ברוך הוא, להוציא אורו הגדול, רק בזמן הזה שכל בני יעקב חגרו שקים ואביהם עמהם?!

אולם כאשר נעמוד להתבונן מעט על חוקי הנהגת העולם עפ"י השם יתברך, מתחילת הבריאה עד עתה. הנה זה מצאנו-ראינו כי כל עניני עולם הזה לא יכלו לצאת אל הפועל הגמור והתכלית האמיתי זולת אחרי הַהֶעֶדר המוחלט, ושיוקדם להם ה- אין הכללי, וכמו שאמר חז"ל: "ההעדר קודם להוויה", רוצה לומר: כי בחינת ההעדר הוא בהכרח קודם למציאת ההוויה, והוא הסיבה למציאת ההוויה שיבא אח"כ וכמו שנראה זה בתבואת הזרע אשר לא יעלו ולא יצמיחו זולת אחר הריקבון הגמור בעפר כולו.

וזה הוא ענין משיח צדקנו שאמרו חז"ל, כי ביום שנחרב בית המקדש נולד משיח, וביום שחשב השם יתברך להשחית חומת ירושלים, נטה קו על בנין העתיד. כי בהיות החורבן ההוא יום בכי ומספד, אף בבתי גואי, (בחדר בתוך חדר, החדר הכי פנימי של הקב"ה כביכול), אשר כמוהו לא יהיה עוד אח"כ, לכן ביום ההוא מחמת החושך וההעדר ההיא – יצא משיח. והנה זה גם כן ביאור המדרש רבה הנ"ל, כי "פרץ וזרח" (ילדי יהודה ותמר) שניהם מורים על משיחנו, שיבוא במהרה בימינו, לכן רק בעת החושך ההוא שכל בית יעקב היו אגודים בצרה בשקם ותעניתם אז זרח בחושך אור לישרים והוציא הקב"ה אז אורו של משיחנו במהרה בימינו אמן."

כלומר, דרך הנהגתו של הקב"ה היא כזו, שדווקא במצב קשה ביותר, חושך וצלמות, יוצא האור הגדול ביותר, ולכן הקב"ה עסק בבריאת אורו של המשיח דווקא בעת שישראל ובניו היו אבלים ובצער גדול ביותר (וזה כנראה עניין "ועת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע", ירמיהו ל, ז), ובשעה שיהודה האמור בעתיד לרשת את כס המלוכה נראה כעת בבחינת: "וירד יהודה" מלשון ירידה כפי שמבאר רש"י: "ללמד שהורידוהו אחיו מגדלותו" וכפי שמוזכר בתחילת המדרש: "יהודה נעשה חולין", מהחשיכה הגמורה הזו, מההעדר הזה הנראה ריקבון, כמו הזרע הצומח דווקא מתוך הריקבון, מההעדר הזה נברא אורו של משיח.

וכך מבואר בספר התודעה עניין זה של יהודה ותמר: …הכול שרשרת אחת מפלאי הבורא שצירפם יחד כדי לברוא אורו של משיח. כך גזרה חוכמתו יתברך, שיהא האור הזה טמון ומכוסה ונראה כחושך מחשיך, עד עת בוא קצו להגלות. וכרוב כיסויו שמקודם לכן, כך עצמת אורו לאחר גילויו. וכל כך למה? בשביל שרצה הקדוש ברוך הוא שבהעלות אורו של משיח, כל המחשכים יאירו, ויועלו עמו כל הטמונים בחושך. החושך לא יחשיך ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה – הכול ממקור האור הראשון נברא והכל גם ישוב לאור כבתחילה"

יש בנותן טעם להוסיף את דבריו הנפלאים של הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בעל: "ברכת מרדכי" במאמרו על הפסוק: "וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו ארחת ישמעאלים נושאים נכאת וצרי ולט" (ל"ז כ"ה) מבאר רש"י: "למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרם של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועיטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע"

יש להבין מדוע לא די בכך שבאותה הזדמנות ימכרו דברים ללא ריח רע מדוע דווקא בשמים?

תשובה לכך ניתן להבהיר במשל לשנים העומדים דרוכים, בידי שניהם סכינים בעלי להב דומה, לפניהם כפותים שנים על שולחנם. היד מונפת, הסכינים בין אצבעותיהם, עוד מעט ותנעצנה בתוך חזיהם של הכפותים לפניהם.

ומן הצד משקיפים אנשים. על האחד זועקים הם בכל כוחם: "רוצח" אל תשפוך דם נקי. את השני מלווים בעיניים דואגות: מי יתן וניתוחו הכירוגי יצליח…!

מנין ידעו כי האחד רוצח והשני מנתח? ההכירם מראש? התשובה היא: "סטריליזציה!" אצל האחד מהם הייתה. האחד עוטה חלוק לבן פיו וידיו נתונות בכפפות גומי. אצל האחר כל אלה אינם…

כשיוסף נתון במרומי דבשת הגמל, מתנועע לקצב התנועעות הגמלים, שרעפיו נתונים אל העבר, ההווה והעתיד. מקבל אמנם הכל בשמחה, אך רוצה בכל כוחו לדעת וללמוד, מהו סוג העונש: הייסורים המה, או ניתוח? העונש הוא או חינוך?

או אז, יפנה אפו ויריח את ריח הבשמים, ויבין, כי לבשמים, תפקיד של: "הסטריליזציה" ללמדך כי הכל, מההתחלה עד לסוף שעדיין לא נגלה, הכל טיפולים המה, ניתוחים, כירורגיה. ניתוח קשה, אך הצלה יש בו, החייאה יש בו… ואז הופך מקצב התנועעות הדבשת, למקצב של מחול…

לימוד עצום הוא זה. חובה הוא על כל אחד, בתוך כל העובר עליו, למצוא את הסטריליזציה, את הזהירות השמימית, את הדאגה, ולהסיק את המסקנה- כי התכלית היא טיפול וניתוח, אשר יביא את ההצלה וההחייאה וכל טוב סלה.

 מאת רב דודי ברוורמן, ערכים (מקור)