הקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
הפרשה פותחת (כ"ח, י-י"א):"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום ושם מראשותיו וישכב במקום ההוא".
דורשים חז"ל בגמרא (מסכת ברכות כ"ו, ב): "יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז-ט"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי .
דורשים חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה ס"ח, אות י): "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. רבנן אמרי כי בא השמש, מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה, משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים, אמר המלך כיבו את הנרות כיבו את הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצנעה. כך השקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה…".
אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית ויצחק אבינו תיקן תפילת מנחה ויעקב אבינו תיקן תפילת ערבית.
בחומש בראשית החל מתחילתו בפרשת בראשית ועד פרשת ויחי, בכל פרשה ופרשה בו, עוסקת התורה בעניין תפילה, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף.
בפרשת בראשית (ב, ה),אומרת התורה: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ד' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה".
אומר רש"י: "כי לא המטיר". ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. הגשם מונח באוצרות שמים. הקב"ה צריך רק 'לפתוח' את העננים, כדי שירדו גשמים. אמר הקב"ה – בלי תפילה, אני לא פותח את העננים !
כותב הרב פינקוס בספרו: "משל למה הדבר דומה ? משל לבן-אדם שהזמין 100,000 כובעים ממפעל. הכינו לו את הסחורה על קונטיינרים, הכל הועמס על משאיות. כל הכסף כבר שולם. אבל כל זמן שהמשאיות עומדות מוכנות בתוך המפעל, הבן אדם עומד מחוץ למפעל והשער סגור, לא יעזור שום דבר, המשאית לא תוכל לצאת. צריך שיפתחו את השער, ואז המשאית תצא לדרכה. נדיב אחד תרם 100,000 $ ואמר שהוא ישלח את הצ'ק בדואר. לאחר כמה ימים, הוא מקבל מכתב מהדואר, שממתין לו מכתב רשום בדואר. הוא הבין שזה כנראה הצ'ק מאותו נדיב. הוא יודע שיש לו עכשיו 100,000 $ שמחכים לו בדואר, יש לו את האישור ביד … מה חסר ?! שיפתחו את סניף הדואר! אומר הרב פינקוס – בשמים יש מים. על הארץ יש צמחים. מה צריך ?! שיפתחו את השער. ומה פותח את השער ?! התפילה!"
בפרשת נח, מצוה הקב"ה על נח לבנות תיבה, ואומר לו (ו, י"ד): "קנים תעשה את התיבה..". אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה ל"א, אות ט): "קנים תעשה את התיבה, קילין ומדורין, אמר רבי יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תבתך מטהרתך".
שואל הרב אלישיב זצ"ל בספרו "דברי אגדה": "אני לא מבין מה הקשר, בין ענין טהרת המצורע לבין טהרתו של נח ע"י התיבה? נח דיבר לשון הרע ?! אומרים חז"ל (מסכת ערכין טז, א): "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין". מה פירוש הדבר, שעל שפיכות דמים נגעים באים ? אדם מקבל צרעת, כיון שהוא הרג מישהו ?! אם הוא הרג במזיד, צריכים להרוג אותו. אם הוא הרג בשוגג, הוא בורח לעיר מקלט. מה פתאום הוא מקבל צרעת ?! כולנו יודעים, שיש שפיכות דמים, מבלי לשפוך דם. שכל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים! יוצא, שלא צריך לשפוך דם בפועל . מספיק שלא נתת לו מזון שיהיה לו לדרך, זה כבר נקרא 'שופך דמים'. אדם שיכל להתפלל על מישהו, ולהציל אותו ע"י תפילה, והוא לא עושה את זה, נקרא שופך דמים!"
לאחר שיצא נח מהתיבה, כותב הזוהר הקדוש: "הוא ראה שהכל נחרב. אמר נח "ריבונו של עולם, היה לך לרחם על בריותיך". אמר לו הקב"ה – לרחם על בריותיי ?! לפני 120 שנה, כשאמרתי לך שאני הולך להשמיד את העולם, תעשה תיבה , האם התפללת על בני דורך, וביקשת ריבונו של עולם, רחם על בריותיך?! יוצא, שאם נח היה מתפלל על בני דורו, הוא יכל להצילם! זה שלא התפללת, מעלה עליך הכתוב, כאילו אתה שופך דמים. וצרעת באה על שפיכות דמים". ולכן אומר המדרש: "מה הקן הזה מטהר את המצורע, אך תבתך מטהרתך", למה ?! כי גם אתה צריך כפרה, שלא התפללת על הדור שלך!
פרשת לך-לך, אומרת התורה (י"ב, ח): "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לד' ויקרא בשם ד'". אומר רש"י: "ויבן שם מזבח. נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם".
בפרשת לך-לך, כאשר אברהם אבינו עומד במעבר הגבול ומהללים את אשתו, והיא נלקחת לבית פרעה … כותב "ספר הישר": "ותקח האשה בית פרעה בימים ההם ויחר לאברם מאד על אודות אשתו, ויתפלל אל ד' להצילה מיד פרעה. ותתפלל גם שרי בעת ההיא ותאמר ד' אלקים אתה אמרת לאדוני אברם ללכת מארצו ומבית אביו ארצה כנען ותבטיחהו להטיב לו כי יעשה את דבריך. עתה הנה עשינו את אשר צויתנו ונעזוב את ארצנו ואת משפחותינו ונלך אל ארץ נכריה ואל עם אשר לא ידענו תמול שלשום. ונבואה בארץ הזאת להציל את בתינו מן הרעב ויבא עליי הפגע והמקרה הרע הזה. ועתה ד' אלקים הצילני נא והושיעני מיד הצר הצורר הזה ועשה אתי טובה למען חסדך. וישמע ד' בקול שרי וישלח ד'מלאך להציל את שרי מיד פרעה". יוצא, ששום דבר לא קורה בלי תפילה.
בשעה שאברהם אבינו מתחתן עם הגר, היא מתעברת … ומה קרה כתוצאה מזה ? אומרת התורה (ט"ז, ה): "ותאמר שרי אל אברהם, חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה, ישפט ד' ביני וביניך". אומר רש"י: "חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטילה הענש, כשהתפללת להקדוש ברוך הוא מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק".
בפרשת וירא, אברהם אבינו עומד בתפילה על אנשי סדום, במטרה לנסות ולהצילם. (י"ח, כ"ד-ל"ב): "אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר… ויוסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים… אולי ימצאון שם עשרים… אולי ימצאון שם עשרה…". באותה פרשה, מתקן אברהם אבינו תפילת שחרית, שנאמר (י"ט, כ"ז): "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד'".
אומרת הגמרא (מסכת ברכות כ"ו, ב): "אברהם תקן תפלת שחרית שנא' 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהילים ק"ו-ל)"'ויעמד פינחס ויפלל'".
בשעה ששרה נלקחת לביתו של אבימלך … (כ, ג): "ויבא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל…".שואל הספר "מאמר מרדכי": "אני לא מבין, למה שאבימלך ימות, הוא הרי לא נגע בשרה ?! ואומר – כאשר נגלה אל אבימלך בפעם הראשונה הקב"ה ע"י מלאך, הוא אמר לו: 'הנך מת על האשה אשר לקחת' – מבחינת הקב"ה, אתה מחוק מספר החיים. כדי להחזיר אותך בחזרה לספר החיים, תפנה לאברהם שיתפלל בעדך, ותחיה!"
בפרשת חיי שרה, אומרת התורה (כ"ד, ס"ג): "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". אומר רש"י: "לשוח. לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו". אומרת הגמרא (מסכת ברכות כ"ו, ב): "יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהילים ק"ב-א): 'תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו'.
אליעזר עבד אברהם, יוצא למצוא שידוך ליצחק … (כ"ד, י"ב): "ויאמר ד' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם". אומר האור-החיים הקדוש: התפלל אליעזר, שתהיה לו הזכות להיות השליח של אברהם, במציאת השידוך לבנו יצחק.
בפרשת תולדות, אומרת התורה (כ"ה, כ"א): "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו". אומרים חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה ס"ג אות ה), שיצחק שפך תפילות בעושר רב, וע"י כך היפך את הגזירה.
השיא של נושא התפילה, נמצא בפרשה שלנו, פרשת ויצא.
חז"ל עומדים על הפסוק (כ"ט, י"ז): "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה". כותב הרוקח (מגילת אסתר ב,ז): "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטובת מראה…". "יפת תואר ויפת מראה" – ר"ת יתום.
עפ"י רוב דעות הפוסקים, לאה ורחל היו אחיות תאומות. אם כתוב שרחל היתה 'יפת תואר ויפת מראה', אז לאה שהיא כמוה, צריכה להיות די דומה לה הן בקול והן במראה. רבותינו מנסים לתרץ – איך יכל להיות, שבשעה שיעקב אבינו לקח את לאה במקום רחל, דיבר איתה כל הלילה, איך יכל להיות שהוא לא זיהה את הקול שלה?! החסידים אומרים – מכאן ראיה, שיעקב לא נפגש איתה, בכל שבע השנים.
"ועיני לאה רכות" – כותב הגאון ר' יחזקאל לוינשטיין באחד המכתבים – זה לא הפשט, שמרוב שבכתה נשרו ריסי עיניה. אלא כל הפרצוף שלה השתנה! אומרת הגמרא: "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב התורה תכתוב כזה משפט על לאה אמנו, שעיניה רכות ?! לא. בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א"ר אלעזר שמתנותיה ארוכות רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם בריות קטן מה מעשיו איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה…"
עוד אומר המדרש (תנחומא, ויצא, אות ד): "תדע לך, שהרי רחל ולאה, לאה לא היתה ראויה להינשא אלא לעשו, ורחל ליעקב. והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו מה מעשיו. והיו אומרים לה, איש רע, שופך דמים, מקפח עוברים ושבים, אדמוני כולו כאדרת שער, רשע, כל תועבות ד' עושה. כיוון שהיתה שומעת כך, וידעה על החוזה שחתמה הדודה רבקה עם אחיה/האבא שהגדול לגדולה והקטן לקטנה, היתה בוכה ואומרת, אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו, רחל תנשא ליעקב הצדיק, ואני לעשו הרשע. והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות. לפיכך כתיב: ועיני לאה רכות".
נשאלת השאלה – למה היא צריכה לצאת כל יום לפרשת דרכים ולשמוע מה בני האדם אומרים ?! אומרים לנו רבותינו – זה היסוד. היא פחדה, שמא היא תתחיל להתרגל למצב של "אני אהיה נשואה לעשו העבריין. מה, עבריינים לא נשואים?! הם גם נשואים ! ולאט לאט זה הופך להיות משפחה של פשע !" מה היא עשתה? כל יום היתה יוצאת לפרשת דרכים, כדי לא להירגע ולא להתרגל. ומה קרה? ריסי עיניה של לאה נשרו, ולא נותרו לה ריסים מרוב דמעות!
שואל הגאון ר' מאיר חדש – אני לא מבין. כשרחל אמנו בוכה, אומר לה הקב"ה (ירמיה ל"א, ט"ו): "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה" – תפסיקי לבכות! כשלאה אמנו בוכה, הקב"ה לא אומר לה אפילו פעם אחת להפסיק לבכות "תבכי …תבכי ותבכי …" . למה הקב"ה לא מרחם עליה ??? שירחם עליה "לאה, ראיתי כמה בכית. מספיק!" אומר הגאון ר' מאיר חדש יסוד נורא – כשבן אדם בוכה על צרות, אומר לו הקב"ה "אל תבכה" – מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה. אבל כשבן אדם בוכה כדי לבנות את כלל ישראל … "איך יתכן דבר כזה, שלא אהיה נשואה ליעקב ?!". עומדת לאה בוכה, ומורידה דמעות. הריסים שלה נופלים!
אומר הקב"ה ללאה – תבכי ותבכי ותבכי! ככל שתבכי יותר, כך יהיה לך חלק גדול יותר בכלל ישראל. מי שבוכה בשביל רוחניות, מי שבוכה בשביל בנים צדיקים, כדי שיהיה לו חלק בבניינה של תורה, אומר הקב"ה "תבכה".
בוא ותראה למה זכתה לאה: אומרים חז"ל (במדרש בראשית רבה, פרשה ע, אות ט"ו)- בוא ותראה את הכוח העצום שהיה לבכי ולתפילה של לאה אמנו: הגזרה היתה גזרה . החוזה היה חתום, שלאה מתחתנת עם עשו ויעקב מתחתן עם רחל. הצליחה לאה אמנו בכוח התפילה, לבטל את הגזירה ולשנות את ההסכם. לא רק שלאה זכתה להתחתן עם יעקב, היא קדמה לאחותה ברחמים, היא התחתנה קודם! ולא רק זה, אלא מתוך י"ב שבטים , ששה שבטים היו מלאה אמנו. בוא ותראה למה היא זכתה: כתר כהונה שלה – משה רבינו . כתר מלכות – יהודה/דוד המלך. כתר תורה – יששכר. שלושת הכתרים שייכים לה! אמר לה הקב"ה – את רוצה חלק בבניין עם ישראל ?! ככל שתורידי יותר דמעות, ככה יהיו לך יותר כתרים! בניין עם ישראל הרוחני, נעשה ע"י דמעות! בשביל לזכות להיות אמא של ששה שבטים, לא מספיקות תפילות רגילות, צריכים ליפול ריסי העיניים!
לרחל אמנו אין ילדים. היא מסרה לאחותה את הסימנים . ללאה אחותה כבר יש ארבעה ילדים. אומרת התורה (ל,א): "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". אומר רש"י: "הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת: התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני: אשר מנע ממך. את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני".
נשאלת השאלה – איך יעקב אבינו מדבר כך ?!
כותב הרמב"ן – הבה לי בנים. אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (ב"ר ע"א ו). ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע. וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א י"ז כ"א ושם ב ד ט"ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו (בבראשית רבה, עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים, על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים, שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה וזהו וישמע אליה אלקים (להלן פסוק כב) …
כותב הכלי יקר – התחת אלהים אנכי. לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי, ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים וכי בטוח אני שיקבל ד' תפלתי כי אולי יגרום החטא שיסכך ד' בענן לו מעבור תפלה, כי כל מי שנתקבלה תפלתו דומה כאילו עומד תחת אלקים ממש ואין שום דבר חוצץ בינו לבין אלקים, אבל בזמן שאין תפלתו נשמעת דומה כאלו יש מסך מבדיל וחוצץ בינו לבין אלקים, כמ"ש (איכה ג.מ"ד) סכות בענן לך מעבור תפלה, וענן זה הוא החומר האפל אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, כמ"ש (ישעיה נ"ט.ב) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלקיכם, ולכך אמר אשר מנע ממך פרי בטן, כי מאחר שמנע ממך ולא ממני א"כ ודאי יודע ד' שיש בך איזו עוון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן, ואותו עוון יסכך בלי ספק מעבור תפלה. מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה איזו עוון גרם לה ולא מצאה כ"א מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר ותקנא רחל באחותה וחשבה שעוון זה גרם לה שלא הועילה תפלת יעקב. ע"כ נתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה ואח"כ לא נתקנאה אפילו בשפחתה. ע"כ אמרה שבזכות שאכניס צרתי לביתי ואבנה גם אנכי ממנה.
מיד לאחר שיעקב אבינו אמר לה את הדברים, נהגה רחל כך לעשות. מיד עמדה והתפללה לקב"ה, ונתנה ליעקב אבינו את בלהה שפחתה, ומיד בלהה הרתה.ויולדת את דן ואח"כ את נפתלי. רחל קוראת לשני ילדיה דן ונפתלי על שם תפילותיה שנתקבלו. ללמד אותנו מהו כוחה של תפילה!
במנין העקרות שהיה בעם ישראל, מונים חז"ל גם את חנה כאחת העקרות. אומר הנביא (שמואל א'. א, א), חנה היתה עקרה 10 שנים, ולאחר 10 שנים, היא אומרת לאלקנה בעלה שיקח אשה נוספת,פנינה שמה. וכך היה. ולפנינה נולדו ילדים. ראתה פנינה שחנה התייאשה מללדת, היא כבר לא בוכה. מה עשתה? "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה…". היתה מקניטה ומכעיסה אותה, וחוזרת ומכעסת אותה כדי שתבכה! מספר המדרש (ילקוט שמעוני, שם), אמר ר' נחמן בר אבא: (שם, ז): "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ד' כן תכעיסנה ולא תאכל". במשך תשע שנים הייתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר?! ובשש שעות הייתה אומרת לה: חנה אין את עומדת ומקבלת בניך שבאו מבית הספר?! למה? בעבור הרעימה. על אלקים. אמר לה הקב"ה: את מרעמת אותה עלי, חייך, אין רעמים שאין אחריהם מטר ומיד אני פוקדה, שנאמר: כי פקד ה' את חנה.
(שם, ח-י"א): "ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים. ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן יושב על הכסא מזוזת היכל ד'. והיא מרת נפש ותתפלל על ד' ובכה תבכה. ותדר נדר ותאמר ד' צבקות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים ונתתיו לד' כל ימי חייו…".
שואל הגאון ר' שמואל טרוביץ' בספרו "מעדני שמואל" (הפטרות לראש השנה)– מה קרה פתאום שחנה התחילה לדבר ככה ?! 19 שנה היא עקרה, אף פעם לא דיברה כך. ואומר – אמרה חנה, כל זמן שאלקנה מתפלל, אני יושבת מן הצד. אבל כשבא אלקנה ואמר לה 'הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים', היא הבינה שהוא התייאש מלהתפלל. אמרה חנה: ככה?! אני הולכת לדבר עם הקב"ה, שנאמר 'ותתפלל חנה ובכה תבכה' אמר לה הקב"ה: זה מה שרציתי! לאלקנה יש ילדים, אבל לך אין. איתך אני רוצה לדבר! כדי לזכות לבן כמו שמואל הנביא, ששקול כמשה ואהרון, לא מספיקות תפילות רגילות. בשביל זה צריכים למלאות כוסות של דמעות!
זה מה שאומר הרמב"ן, בנוגע לרחל אמנו – אמר לה יעקב "ממך לקח ולא ממני" – לי יש ילדים! הקב"ה רוצה לדבר איתך! לא תמיד אנחנו קולטים את המסר, שהקב"ה רוצה לדבר איתנו. לפעמים הקב"ה נותן ונותן, ואנחנו לא שמים לב. אבל כשהוא לוקח, פתאום אנחנו שמים לב: "ריבונו של עולם, מה קרה ???" "רציתי רק לראות שאתה עוד זוכר אותי".
נקודת השיא של פרשת השבוע היא בהפטרה שנקרא בע"ה בשבת זו (בני עדות אשכנז), היא הפטרה מספר הושע (י"ב, י"ג): "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר". כותב הלבוש – זה מעין הפרשה. "ויברח יעקב שדה ארם", זה מעין "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
רק לפני 60 יום, כולנו קראנו את זה, בהפטרת 'שבת שובה' – (י"ד, ב-ד): "שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ד' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום".
מה הפסוק הזה בא לומר ? 'שובה ישראל עד ד' אלקיך', אתה רוצה לחזור לקב"ה?! ישנה דרך – 'אשור לא חושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום' – אם אתה תהיה בבחינת יתום, זה נקרא לחזור לקב"ה. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ אתה רוצה לחזור לקב"ה ?!
ישנה דרך – אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם – אם אתה תהיה בבחינת יָתוֹם, זה נקרא לחזור לקב"ה. מה פירוש הדברים ? מה רוצה הנביא כאן לומר לנו ?
בפרשת משפטים, אומרת התורה (שמות כ"ב, כ"א-כ"ב): "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו". שימו שכל הפסוק הולך בכפולות –אם ענה תענה… אם צעק יצעק …שמע אשמע. אומר בעל הטורים – תענה. ענה תענה, צעק יצעק, שמע אשמע, הכל כפול לומר הכל במדה שתעשה לו אעשה לך.
אמרנו את זה בראש השנה וביום הכיפורים "וכל מאמינים שהוא דיין אמת ההגוי באהיה אשר אהיה". אומרים חז"ל – כשם שאתה הווה עמי, אני הווה עמך – מה שאתה תעשה לו, אני אעשה עמך בחזרה. אומר רש"י – "כל אלמנה ויתום לא תענון". הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם. המציאות היא, שעם חלשים מתחילים. אדם שהוא חזק, אף אחד לא מתחיל איתו. ראיתם פעם שהמדינה מנסה להתחיל עם חברת חשמל ?! שינסו להוריד להם שקל במשכורת, מה יקרה ?! לא יהיה חשמל. למי שיש כוח בידיים, לא מתחילים איתו! על מי באים ?! על החלשים – אברכים! לוקחים להם הבטחת הכנסה! גיבורים גדולים על עניים …
בואו ניקח סיטואציה : אדם מתחתן … הוא לומד כל היום בכולל, אשתו עובדת ברוך ד' … יש לך הכנסה משותפת של 8000 ₪ ברוך ד' . יש להם כבר שני ילדים בן פורת יוסף. יום אחד מתקשר מנהל הבנק "אדון דוד, אתה יודע שאתה ביתרת חובה?! הגעת כבר למינוס של 13,000 ₪. אני מבקש להכניס עד מחר 5000 ₪ לחשבון, אחרת אני מתחיל להחזיר צ'קים". עכשיו עשירי לחודש, המשכורת רק בראש חודש … מה הוא יעשה ??? יש פטנט – מתקשרים לאבא! "אבא מה שלומך ???" "בסדר דוד. מה קרה, כבר שבועיים לא התקשרת ?!" "אבא, אתה בבית היום בערב ???" "כן. למה אתה מתעניין ?!" "אני אבוא לקפה …". "מה קרה פתאום שאתה עולה לקפה ?!" "כי המצב שלי בוץ … ".
שבועיים הוא לא זוכר שיש לו אבא, המנהל בנק מתקשר אליו, פתאום הוא ניזכר שיש לו אבא . אבל אם לאבא שלו אין 'קפה', הוא מנסה אצל האחים … אצל חמו … אבל כשכולם אומרים לו שאין כסף, מה הוא עושה ??? הוא נוסע לכותל. (תהילים קב, א) "תְּפִלָּה לְעָנִי כִֽי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחֽוֹ…". מתי הוא פנה לקב"ה ??? אחרי שהוא התקשר לכל העולם … "עכשיו אני הולך לכותל".
אומר הרמב"ן – והנכון בעיני כי יאמר אם ענה תענה אותו רק צעוק יצעק אלי בלבד מיד אשמע צעקתו, איננו צריך לדבר אחר כלל, כי אני אושיענו ואנקום אותו ממך. והטעם, כי אתה לוחץ אותו מפני שאין לו מושיע מידך, והנה הוא נעזר יותר מכל אדם, כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעום ואחרי עוזרים לנקום נקמתם, ואולי לא יועילו והצל לא יצילו, וזה בצעקתו בלבד נושע בה' וינקם ממך, כי נוקם ה' ובעל חמה (נחום א ב).
כשמתקשר מנהל הבנק ליתום, למי הוא יצעק?! אבא שלו בבית עלמין ירקון… אז מה הוא עושה?! פונה ישירות לקב"ה! לכן לאחר שמנהל הבנק התקשר, הוא רץ לבית הכנסת "ריבונו של עולם, אתה אבי יתומים !" אומר הקב"ה – "אם הוא ניגש אלי בראשונה, אני שומע את צעקתו". לזה קוראים 'תפילת היתום'.
במגילת אסתר (ב, ז): "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטובת מראה…". כותב הרוקח – יפת תואר וטובת מראה = יתום.
סוד היתום אצל אסתר המלכה הוא שאסתר ידעה מהי תפילת היתום. היא ידעה כיצד צריך להתםלל, לדעת שאין לנו עלמי להישען אלא על רובי רחמיו וחסדיו של הקב"ה בלבד, כי רק הקב"ה יכול לעזור!
בהפטרה שנקרא בשבת, נאמר "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום".
אנחנו חיים במדינה שלנו בניסי ניסים. יום יום, שעה שעה . מוקפים במיליארדי 'אריות' שנמצאים סביבנו. לא רחוק מאיתנו, יש לנו את האירני שמכין לנו גרעינים בשפע –אשור לא יושיענו– אנחנו בטוחים בעצמנו! רק חצי גרעין יצא לדרך … יש לנו 'ידיד אוהב אמת' – ברק חוסיין אובאמה , שרוצה לאכל אותנו לא פחות מהאירני! אשור לא יושיענו– אין לנו מה לדאוג. אנחנו מוגנים! אם לא אובאמה, יש לנו את הצרפתי סרקוזי … ואם לא, יש את הקטנצ'יק מאיטליה … ואם לא יש … אנחנו מוגנים!
ואם לא אשור, על סוס לא נרכב– מה אתה חושב שאנחנו בדימונה , מייצרים פופקורן ?! כל שבוע מייצרים 10-20 סוגים של גרעינים. גם שחורים גם לבנים! אל תדאג, אנחנו מסודרים!!!
וחוץ מזה ולא נאמר אלקינו למעשה ידינו– אתה יודע איזה צבא יש לנו ?! מומחים מספר אחת!
אומר הקב"ה – אם אתם מומחים, תסתדרו לבד!
אותו דבר בן אדם, בחיים הפרטיים שלו – "אני סומך על עצמי". הוא בטוח בעצמו, יש לו תוכנית חיסכון כזאת, ותוכנית חיסכון כזאת. יש לו חנויות, הוא עובד, הכל בסדר! אומר לו הקב"ה – אם אתה יודע להסתדר לבד, אל תפנה אליי. מתי תפנה אליי?! אם אתה יודע שאשור לא יושיע אותך, ואתה יודע שאין לך לבטוח במעשה ידיך. אם אתה בא ככה, תקבל את העזרה שלי! אלו רחמי היתום, שמבטיח הקב"ה "אם תפנה אליי כך, אני יושיע אותך"
זוהי תפילתה של לאה אמנו! לאה הלכה כנגד כל הסיכויים . יש חוזה חתום בין אבא שלה לבין רבקה "הגדול לגדולה", היא אמורה להתחתן עם עשו. להתחתן עם עשו?! מה עשתה? עמדה בפרשת דרכים והתפללה! היא לא נתנה 180 ₪ לצדיקים שיתפללו עליה. היא עמדה לבד והתפללה, וביקשה מהקב"ה שיושיע אותה! אומרים לנו חז"ל – זוהי תפילה! נשרו ריסי עיניה!
אומר יעקב לרחל – "מה את סומכת על התפילה שלי?! תתפללי לבד!הקב"ה רוצה שתתפללי אליו"
אמרה חנה – אם אלקנה אומר לי אנכי טוב לך מעשרה בנים, תודה רבה. מעכשיו אני מתפללת!
זוהי תפילת היתום! זוהי תפילה של "יפת תואר ויפת מראה" זוהי התפילה שהקב"ה חפץ בה !
יעקב אבינו הוא האבא, שמהווה סמל לכל הצרות שיהודי יכול לעבור בחיים שלו! לפני שנולד יעקב אבינו, כבר ברחם אמו הוא ישב עם אח לא סימפטי לחלוטין. אצל יעקב אבינו נאמר "רץ ומפרכס לצאת" . אצל עשו לא נאמר 'רץ'. יעקב אבינו רץ לברוח כמה שיותר מהר, רק לא להיות ליד עשו!
הם נפרדים בגיל 13. יעקב נכנס ללמוד בישיבת שם ועבר ובגיל 63 הוא מקבל את הברכות. עשו מתכנן להרוג אותו, וההורים שולחים אותו לביתו של לבן הארמי. בדרך הוא נכנס לישיבת שם ועבר לעוד 14 שנים של לימודים, כדי להיות מוגן מלבן.
בגיל 77 הוא יוצא מהישיבה. יש לו תיק עם מתנות לכלה המיועדת , מתנות לאחים שלה , לחמו לעתיד … מי מחכה לו בצומת??? אליפז! "14 שנה אני מחכה לך פה. איפה היית???" "בישיבת שם ועבר". "טוב תקשיב, יש לי הוראה מאבא שלי, לחסל אותך. תתחיל להגיד וידוי". "מה??? למה???" "כיבוד אב. מה אני יכול לעשות?! מצוה חשובה מאוד. אבל תשמע, אני גדלתי אצל יצחק, אני מרחם עליך. עני חשוב כמת, אז אם תהפוך לעני, זה יחשב כאילו אתה מת. תן לי את הבגדים שלך, את הממון, וככה אוכל לומר לאבא שהרגתי אותך".
מגיע יעקב אבינו לחרן, רואה את רחל אמנו ומתחיל לבכות . למה? אומר רש"י – ויבך. לפי שבא בידים ריקניות, אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו מה אעשה לצווי של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת.
מגיע יעקב לביתו של לבן … יעקב אבינו פוגש את רחל ומתאהב בה, ומוכן לעבוד שבע שנים, בשביל לשאת את רחל לאישה. אף אבא לא עבר את זה. לא אברהם אבינו ולא יצחק אבינו. היחיד שצריך לעבוד על השידוך, זה יעקב אבינו. יעקב אבינו עובד שבע שנים, מגיע יום החתונה, מכניסים לו את לאה במקום רחל! עובד עוד שבע שנים ומתחתן עם רחל. בסה"כ עובד שם 14 שנה. בינתיים נולדים לו 11 ילדים. איך הוא צריך להגן על הילדים שלו ?
אומרים חז"ל, שכל צרות שאנחנו מדמיינים, עבר יעקב אבינו! יעקב אבינו יוצא ביום הראשון כדי להגיע לחרן, הוא בלי כלום! יעקב לא בטח לא באביו ולא באמו כשברח מלפני אחיו והלך בלי ממון. הוא בטח רק בקב"ה! (בראשית ל"ב, כ"ח): "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני…".
מי שבוטח בקב"ה, הוא זה שמקבל את הסיעתא דשמיא של "אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלקיו"!
בפרשה הזאת מונחת המתנה לכל יהודי, באשר הוא יהודי. לכל יהודי במהלך שנות חייו, 'מכבים את השמש'. לאחד מכבים את השמש בפרנסה, לאחד מכבים את השמש בשידוכים , לאחד מכבים את השמש בילדים, ולשני יש ילדים אבל נהיה לו חושך בחינוך שלהם … פתאום חושך! לא הולך כלום!!!
כל אחד שואל – ריבונו של עולם, למה כיבית לי את השמש ???
דורשים חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשה ס"ח, אות י): "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. רבנן אמרי כי בא השמש, מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה, משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים, אמר המלך כיבו את הנרות כיבו את הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצנעה. כך השקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה…".
אז מה עושה בן אדם שיש לו צרות ?! הולך לרבנים – "כבוד הרב, בבקשה …". "בע"ה אתפלל עליך …".
זה מה שאמר יעקב לרחל "הקב"ה לא רוצה את התפילה שלי. הוא רוצה את התפילה שלך !". הקב"ה רוצה לדבר איתך, בשביל זה הוא כיבה לך את השמש!
יעקב אבינו הוא הסמל של הגלויות . יעקב אבינו מסמל את כל הצרות, שיכול יהודי לעבור כל חייו! כל דבר שאפשרי אצל יהודי, עבר יעקב אבינו.
תראו מה עשתה לאה, איך היא הפכה את הקערה על פיה! מחוזה נישואין מסודר של לבן עם רבקה, הולכת לאה ומרוב תפילות נשרו ריסי עיניה , והיא הפכה להיות האמא של כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה!
זו תפילת היתום!
לימד אותנו יעקב אבינו – קרה לך דבר כזה? פתאום שקעה לך השמש? תתפלל תפילת ערבית! ערבית זו תפילה של חושך!
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, זה אברהם אבינו, שתיקן תפילת שחרית . יצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה – תפילה באור. יעקב אבינו תיקן את תפילת הערבית, תפילה שכל בן אדם, בשעה שהוא נמצא ב'חושך', יתפלל את 'תפילת היתום' – שיפנה אך ורק לקב"ה, ויבין שרק הוא בעל הכוחות כולם, ורק הוא יכל להושיע אותו! (הכתבה נלקחה משיעורו של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א לפרשת ויצא תשע"א)
כך נזכה כולנו לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן ואמן!!!
לע"נ: הרב שמואל בן יוסף צבי הלוי וואזנר זצ"ל, האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, הרב יורם מיכאל בן רינה אברג'ל זצוק"ל, חביב בן שוקרולה ע"ה, מזל בת רחל ע"ה. אסתר בת יחזקאל ע"ה. לרפוא"ש בתוחש"י: הרב אלטער דוד חיים בן חיה שרה לביאה, הרב שמריהו יוסף חיים בין פעשא מרים שליט"א, הרב שלום בן ימנה ארוש, הרב ישראל בן לאה פראדל, הרב בנימין בן איטה ביילא, הרבנית חיה עליזה פריידעל בת חוה לאה, בלה בת יוכבד, הדסה בת יוכבד, מירית בת אסתר, יובל ומור מרים בנות מירית, הדסה חיה בת לירז, שלומית בת פרלה, שי ברוך בן שלומית, אהרן בן אביבה חיה, שושנה העניא בת גיטל טובה, רג'ינה סמדר בת נג'ד דליה, הדסה (לבונה) בת שירה, רחל בלימא בת מאיה מליה, שושנה רייזל בת מרים בלימא, אברהם בן שרה, עופר אפריים בן מזל. פייגא שולמית בת רבקה, ג'קלין בת אסתר, רבקה שיינדל בת ריטה יכט, שמחה ברכה בת מסעודה, מזל-טוב דינה בת מסעודה, ציפורה בת בלהה, תהילה בת סהר. מתוקה נעמי בת יהודית. ליאן בת נריה (סמדר ברוך), אוראל בן חגית, קלונימוס קלמן בן ברכה, שרה חנה בת מלכה שפרה, תמר בת יעל. נועם בן ענת, אהרן בן שרה רשה. נאור שליו בן רות, מרים בלה בת סימה, וכל הפצועים מהפיגועים השונים. זש"ק: מלכה בת חיה שיינדל. לאה בת שרה חיה ויואב בן חנה פרימט. יפית מרים בת חנה. עוברות עמך ישראל: זיווג הגון: אביטל בת שושנה העניא, דניאל בן חנה, אהרן רוני בן חנה, מאיה בת אינה חנה, עדנה בת שרה חיותה, דב יחזקאל בן סוזאן, איתן נתנאל דוד בן נעמי, מנחם מענדל יוסף בן גיטל טובה, שרית בת חיה ציפורה רבקה, מרים העניא ודוד מרדכי בני נחמה שרה, יהודה אריה בן שרה. מרדכי אליהו בן אביבה חיה, דיצה חיה בת מאשה. רחל בת יעל, בינה אתל בת רחל, יעקב אלימלך בן רחל דינה, שירה בת אילנה. אחינו הנתונים בצרה ובשביה: יהונתן בן מלכה פולארד, שלום מרדכי בן רבקה רובשקין
מאת: רבנית טובה שטיין