הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
לאחר שראובן בנה של לאה, הביא דודאים מן השדה, ביקשה רחל ליטול מעט מדודאים אלו, ועל כך אמרה לה לאה "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" (ל, טו). והדברים מתמיהים, שהרי רחל לבדה היתה צריכה להינשא ליעקב, ולאה נועדה לעשו כמבואר בגמ' (בבא בתרא קכג, א) "שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, ובוכה. שהיו הכל אומרים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן", ולא הייתה זו אמירה גרידא של האנשים, שלכך לא הייתה לאה חוששת, אלא כך גזרה חכמתו יתברך שרחל תנשא ליעקב ולאה לעשו, ורק מכח שרחל מסרה לה את הסימנים נישׂאה ליעקב, ולאחר כל זאת יכלה לומר לרחל "המעט קחתך את אישי" הלא תימה הוא.
עוד צריך ביאור, דאחר מעשה הדודאים, על הפסוק (ל,כב) "ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה" כתב רש"י "זכר לה שמסרה סימניה לאחותה", ומזכות זו נפקדה. וקשה, הרי מסירת הסימנים היה מזמן שלקחהּ יעקב ושנים רבות קודם לכן, ומדוע רק עתה עלה מעשה זה לזיכרון לפני ה' לפוקדה בשל כך. עוד תמוה, היאך הסכימה לאה עם מעשה הרמאות של לבן ליכנס לחופה תחת רחל אחותה.
וחידש הגר"ח שמואלביץ, שלאה כלל לא ידעה מהקרבתה של רחל, דמבואר במדרש תנחומא שלאחר שדיבר לבן עם יעקב על נישואיו לרחל, הלך לבן הרמאי ללאה בתו, ואמר שיעקב בחר בה – בלאה להיות לו לאשה, וכל סבלונות ששלח יעקב לרחל, נתנם לבן ללאה, ואף שיעקב ורחל עשו סימנים ביניהם, וכשרחל מסרה לה את הסימנים, לכאורה היה לה ללאה לידע, שרחל היא האשה האמיתית? אלא, שמבואר בדעת זקנים (כט, כה) שהסימנים היו ג' מצוות הנשים, נדה חלה והדלקת הנר, ואפשר שלימדה רחל את לאה מצוות אלו ובכך לא ידעה לאה שאלו סימניה של רחל.
ולדבריו מתיישיבם הדברים באר היטב. דמובן היאך הסכימה לאה להחלפה זו, לפי שכלל לא ידעה שינה כאן תרמית. ומשום כך אמרה לאה לרחל המעט קחתך את אישי וכו', לפי שלא ידעה שרחל הייתה אמורה להנשא ליעקב, ומוסברים דברי רש"י מדוע רק עתה – אחר מעשה הדודאים – זכר ה' לרחל את מסירת הסימנים, לפי שאז גדל נסיונה עשרת מונים, שלא זו בלבד שויתרה רחל ללאה על נישואיה ליעקב, עוד מונעת הימנה פרי בטן, ובכל זאת תפסה רחל בפלך השתיקה ולא גילתה בפניה את האמת, שהיא היא המיועדת להנשא לבדה ליעקב, ומכח שתיקה זו זכתה ליפקד.
ומתבארים בזה דברי הגמ' (מגילה יג, ב) "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל – זכתה ויצא ממנה שאול", ולכאורה מסירת הסימנים הינה מעלה בחסד ולא בצניעות, ולהמתבאר, אין כוונת הגמ' לשבח את עצם מעשה מסירת הסימנים, אלא על כך שמסרה הסימנים בלא להודיע שהיא גומלת אתה חסד, ואין צניעות גדולה מכך, שיעשה אדם מעשה כה גדול, ולהצניעו בלא שידע מכך המוטב לעולם, אפילו כאשר השני מתלונן בפניו מחמת אי ידיעתו את האמת, ורק מזכות מעשה זה של רחל, נמנע הקב"ה בזמן חורבן הבית כשהעמיד מנשה צלם בהיכל – לכלות את ישראל, מה שלא עלה בידי אברהם יצחק יעקב ומשה (מדרש איכה פתיחתא כח).
מאת: הרב מאיר אסטריק