חלום יעקב

שלוות חייו של יעקב הופרה. העימות עם אחיו בנושא הברכות כפה עליו גלות. עשיו שנפגע זמם להורגו. בעצת אמו, יצא יעקב לחרן, אל עתיד לא נודע. שם זומנו לו ניסיונות רבים, כשכל אחד מהם הציב אתגר לפני אישיותו. מכולם יצא מחוזק ומחושל ברוחו.

בעת שלן בדרך, חווה בשנתו את החוויה הגדולה:

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה… והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה'… הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ… והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת" (בראשית כ"ח, י"ב-ט"ו).

מהי המשמעות הגלומה במראה הסולם הנלווה לדבר האלוקים?

הסולם מורה שיש קשר בין תחתונים לעליונים. הסולם המוצב אינו קיים מעצמו ובדרך מקרה, אלא כוח עליון הציבו. הסולם – ראשו מגיע השמיימה. כיוונו ותעודתו אינה ירידה מהשמים לארץ, אלא התעלות מהארץ לשמים. כלל החיים עלי אדמות, מטרתם אינה לחיים במישור. כל מה שמצוי בארץ מזומן ומיועד להתעלות למטרה העליונה.

אדם הנודד מביתו, אדם שרוחו סוערת עליו, החושש מפני העתיד והשבוי בידי מאורעות המטלטלים אותו בניגוד לרצונו, עלול לאבד את חירותו הפנימית. הוא עלול להשתעבד ברוחו למאורעות התוקפים, ולקפח בכך את יכולתו להעריכם כראוי. חלום הסולם בא לחזק בלב יעקב את הידיעה החשובה שחיי האדם אינם אופקיים אלא אנכיים, שקיימים בהם מעמקים וגבהים בלתי נראים, אך מציאותיים.

נאמר במדרש: "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", אלו שרי אומות העולם… שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים שלבים בסולם ויורד, ושל מדי חמישים ושניים ויורד, ושל יוון מאה ויורד, ושל אדום עולה, ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב… ואל תחת ישראל' (ירמיה ל', י'), אפילו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו! שנאמר: 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה" (עובדיה א', ד')".

יעקב, הגולה מארצו לחרן, היה מוטרד מעתידו הלוט בערפל. העקירה מן הארץ והחששות לעתיד העם שיצמח ממנו, כרסמו בלבו. והנה, העניק לו החלום את פשר עתידו האישי ואת פשר עתיד העם לדורותיו. החלום הנבואי לימדו את מהות ההיסטוריה ואת משמעותה, כשהוא צופה בעלייתם ובירידתם של עמים, של מלכויות ושל תרבויות עד סוף כל הדורות.

יעקב נוכח לדעת, עד כמה מוגבל כוחם של העמים ושל תרבויותיהם החומריות. הוא צפה במחזוריות ההיסטורית המזמנת ירידה מן הבמה ושקיעה בצל לאחר הטיפוס אל שיא העצמה.

הוא גם למד שחוק היסטורי זה אינו חל על עם ישראל. העם, שלמרות כל הסבל, הייסורים והצרות, לא יכלה מן העולם. לא הוא, לא תרבותו ולא בשורתו הנצחית.

בחלום ההיסטורי היו גם רגעי אימה קשים. יעקב הבחין שמלכות אחת, אדום, מטפסת בסולם ההצלחה, ואינה יורדת. מול עיניו קמה תרבות שלא חל עליה עקרון מחזוריות הפריחה והכמישה. מה יהיה אפוא גורלו של עם ישראל ושל תורתו? לפחד זה באה תשובת האלוקים: "אל תירא… אני מורידו".

במה שונה מלכות אדום מהמלכויות הקודמות, שגלשו כולן בעצמן מן השיא אל תהום הנשייה?

כוחן של שלוש המלכויות הראשונות מוגבל בתוך המסגרת האנושית המוכרת. מנגנוני ההרס העצמי פעלו בעומק תרבותן, כפי שהוכיחו זאת ההיסטוריונים. הן נעלמו ופינו את מקומן לתרבויות מתקדמות יותר.

המלכות הרביעית, רומא- תרבות החומר של אדום, היא תרבות המערב של היום, תשלוט שליטה מוחלטת על החברה האנושית. המשבר שיפקוד אותה לא יצמיח תרבות חומרית טובה יותר שתנבע ממנה. בעיותיה ימוטטו את סדרי העולם הקיימים, עד שיפנו מקום לתרבות נאצלת מתחום הרוח, תרבות הבאה ממקורות אחרים.

סופה של המלכות הרביעית מסמל את אובדן התקווה האנושית לאפשרות של חיים המתנהלים לאור ההתקדמות הטכנולוגית החומרית בלבד, ללא הזדקקות לעידון ולשלמות המוסרית, ללא פנייה אל הרוחניות.

אלוקים מראה ליעקב בחלום את הסולם שמקשר בין השמים לארץ, את אופן הנהגתו – את המלאכים והשרים של האומות וכיצד הם עולים ויורדים. כשהם עולים- יש להם כוח לשעבד ולהרע לעם ישראל, וכשהם יורדים – אין להם כוח… אבל פסגת החלום היא הבשורה: "והנה ה' ניצב עליו"- אלוקים מבטיח לו שאתה, יעקב, לא תהיה ביד המלאכים. לך ולבניך אין מלאך שישלוט, אלא אני בעצמי אהיה ניצב עליך ללא צורך ב"צינורות" ובמתווכים, שנאמר (בראשית כ"ח, ט"ו): "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך".

אלוקים ממשיך ומבטיח הבטחה נוספת, הבטחה על עתיד קיומו של העם (בראשית כ"ח, ט"ו): "והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך!". הובטחנו שלעולם ה' לא יעזבנו, יום יבוא ונשוב אל אדמתנו!

(מקור)