מפגש יעקב ועשיו

יעקב שב מחרן בראש משפחה גדולה. על גבול ארץ התקווה מחכה לו עשיו אחיו. אש השנאה ולהט הנקמה לא כבו בלבו בשנות הפרידה הארוכות. הוא יוצא לקראת יעקב, ערוך היטב לרגע העימות. את יעקב תוקף פחד: "וירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית ל"ב, ז').

בלבו של יעקב התעורר פחד טבעי המשתלט על האדם כאשר הוא נקלע למקום סכנה. תחושת פחד זו הדאיגה אותו מבחינה רוחנית. אם הידיעה על האח המתקרב בראש צבאו, מסוגלת לעורר בו פחד למרות הבטחת האלוקים שישמרהו מכל רע – סימן שבתת מודע רוחשים בלבו רגשות 'עצמאיים', שאינם נשמעים לחלוטין לצו האלוקי.

המאמין יודע, שתוצאות מעשיו והצלחת מאבקיו תלויות באלוקים. הניצחון נגזר ממרום, והוא נקבע לטוב או לרע כפועל ישיר מהתנהגותו האישית של האדם. המאמין חש שאין הוא שליט בלעדי על תכניותיו, על מעשיו ועל מחשבותיו. הכל תלוי בהחלטה שמיימית. לכן הוא מתפלל לאלוקים, ומבקש שאכן תוגשם תוכניתו ויתממשו רצונותיו.

יעקב ידע כי המפגש עם עשיו אחיו נושא בחובו סכנה רוחנית. יתכן שעשיו יסלח לו ויביע נכונות לפתוח דף חדש ביחסיו עמו. יעקב חשש מהרגע שבו יחייך עשיו אליו, אל נשיו ואל ילדיו. אין לך דבר מר כלענה ליעקב אבינו כמו לשבת ליד שולחן אחד עם עשיו אחיו.

לכן, מתחנן יעקב אבינו בתפילתו בלשון כפולה (בראשית ל"ב, י"ב): "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו". הוא מבקש כי ה' יציל אותו הן מאחוותו של עשו, אחווה שהיא מסוכנת רוחנית לו ולצאצאיו, והן מידו שופכת הדמים של אחיו.

שני המחנות מתקרבים זה לעבר זה, ואז מתחולל המאורע המפתיע: "וירץ עשיו לקראתו, ויחבקהו, ויפול על צווארו, וישקהו ויבכו" (בראשית ל"ג, ד').

רוח פייסנות נושבת. עשיו מעוניין לחדש את הקשרים המשפחתיים שנפרמו במשך השנים הארוכות. הוא מציע (שם ל"ג, י"ב): "נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך". הוא רוצה לארגן מסע משותף, שבו יצעדו שני המחנות זה לצד זה.

יעקב חושש מהשפעתו הרוחנית הרעה של עשיו על ילדיו. קשר קרוב מדי עם ה"דוד עשיו", עלול להזיק להם. מידותיו הרעות של עשיו ואופיו הקלוקל עלולים לזהם את נפשם הזכה של ילדיו, שהתחנכו למידות טובות ולמעשים ישרים.

יעקב מתחמק מההצעה (בראשית ל"ג, י"ג-י"ד): "אדני יודע כי הילדים רכים, והצאן והבקר עלות עלי, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבור נא אדנִי לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבוא אל אדני שעירה".

יעקב מסביר: איננו יכולים לצעוד יחדיו, המפגש הוא הרה אסון. "הילדים רכים", הם עדיין לא עיצבו אישיות מגובשת משלהם, נפשם העדינה טרם חוסנה לעמוד בפני רוחות והשפעות שאינן צועדות עם רוח בית יעקב, ולכן יש למנוע את הקשר הקבוע ואת הנסיעה המשותפת בכל מחיר.

יעקב מוסיף משפט הטומן סוד: "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", תבוא תקופה שבה תצמח הגאולה, ובה אגיע למחוזך, לשעיר. אז נפגש שוב.

עשיו ממשיך לנסות לאחד לבבות, לתכנן קשר קטן ולא מחייב (בראשית ל"ג, ט"ו): "ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי".

יעקב דוחה גם הצעה זו (שם): "ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדוני?"

הוא אינו מוכן להיפגש אפילו לא למפגש קצר. גם במפגש כזה עלולים הילדים ללמוד דברים שלא ישפיעו לטובה על נשמותיהם הרכות. עשיו מבין כי יעקב מחייך אליו, אך אינו רוצה את חברתו. עוד באותו היום הוא נפרד מיעקב ופונה לחזור לאדום.

תפילתו של יעקב התקבלה והוא יצא שלם. שלם מחרבו של עשיו ושלם מאחוותו, המסוכנת לא פחות.

מאת: זאב גרינוולד , ערכים – (מקור)