ציווי המלאך

אחרי שאברהם אבינו מעלה את יצחק למזבח, נגלה אליו מלאך ואומר לו "אל תשלח ידך אל הנער וגו'". לכאורה יש להבין, איך קיים אברהם אבינו את ציווי המלאך, הרי אין מלאך מבטל דיבורו של הקב"ה, והרי הקב"ה ציוה אותו "והעלהו לעולה"? וביותר קשה: מדוע את הציווי לאברהם אבינו להעלות את יצחק, ציווה אותו הקב"ה, אך מצד שני, את המצווה שלא לשחוט את יצחק, אמר לו מלאך ולא הקב"ה?

ובפשטות היה אפשר לתרץ שהמלאך רק הסביר את כוונת הקב"ה – להעלותו ולא לשוחטו.

אבל על הקושיא הראשונה תירץ לי אבי שליט"א על פי המלבי"ם מסביר את הפסוק ע"פ המשנה באבות [ד', ב'] "שכר מצוה מצוה": כשהאדם מקיים מצוה, באותו רגע נברא מלאך מהמצוה שעשה, וזאת ההוכחה שהמצוה נעשתה ואיך נעשתה (לפי שלימות המעשה, כך שלימות המלאך). א"כ, המלאך שנוצר מהמצוה שקיים אברהם בעקידה, הוא זה שדיבר אליו, ואמר לו 'אם תשחט את יצחק אני מתבטל', וזאת משום שאין זה המצוה לשחוט את יצחק אלא לעלותו לעולה. וזהו "ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" – אני ההוכחה.

ומוסיף המלבי"ם, שהמלאכים שבכו בזמן העקידה – כדאיתא לקמן ברש"י [כ"ז, א'] – הם היו המלאכים שנוצרו מכל חלק וחלק של המצוה שעשה בעקידה, ובכו לפני הקב"ה שלא יתבטלו, שאם אברהם אבינו היה שוחט את יצחק הם היו מתבטלים.

מזה אנו רואים את הכוח והחשיבות הרבה בעשיית כל מצוה ומצוה, שעל האדם החובה לדעת שכל מצוה שהוא עושה, הדבר משפיע לא רק בעולם הזה, אלא אף בעולמות העליונים…

ועל הקושיא השניה שמעתי ליישב דבר נפלא, התורה באה לרמז לאדם, שבשביל לעשות רע למישהו, צריך לקבל את ההוראה דווקא מהקב"ה בכבודו ובעצמו, אבל לא על ידי אדם הכי גדול שיש ואפילו לא על ידי מלאך, אבל בשביל לא לעשות רע למישהו, בשביל זה לא צריך דווקא ציווי מהקב"ה, אפשר למנוע את הרעה מהשני גם על פי הוראה של מלאך…