כל הפוסטים בגיבורי השואה

באחת הפעמים בה נפלו הפצצות לתוך המיקלט הציבורי בו הסתתרנו, חשב אבי כי אלה רגעי חייו האחרונים, ומשך אותי אליו,

אבי וארבעת ילדיו הסתתרו במיקלט ציבורי, שהיה מיועד לקשישים. הוא לא החמיץ אף יום אחד של הנחת תפילין. הוא הניחם

רבנים רעבים ללחם, פליטים שהגיעו ממקומות שונים ונתקעו בבודפסט, זכו לביקורו המפתיע של האדמו"ר מבאבוב, שהביא עימו דרישות-שלום מרומניה, וגם

"הסבא כל כך אהב אותי, לא פיללתי שאוכל להיפרד ממנו. לא תיארתי לעצמי, שהגויים יכולים להיות כל כך אכזרים. הסבא

עזבנו את היער ועברנו את נהר הדנייסטר. אבי קיבל מכות לרוב מהרשעים הרומנים. דם זב מאצבעותיו החבולות. המשכנו לצעוד בערבות