הזמינות, כיום, עוטפת אותנו בכל תחומי חיינו. הכול מהר, נגיש ובהישג יד. כאשר לא היו מכוניות ואדם רצה להגיע לעיר הקרובה, לקח הוא חמור ועגלה, כך לאחר כשעה הגיע למחוז חפצו. חשב האדם לעצמו: מדוע להגיע רק בעוד שעה, אני חפץ להגיע עכשיו! בנה מכוניות מהירות, סלל כבישים טובים והוא מגיע כיום תוך דקות מספר לעיר הסמוכה.

לפני כ-40 שנה בלבד, כאשר רצינו להוציא כסף מחשבוננו בבנק, צריך היה לעמוד כחצי שעה בתור לפקיד ואז אפשר היה לקבל את הכסף. לא היה האדם מרוצה מכך, הוא רצה את הכסף עכשיו! התקין כספומט וכיום אפשר לקבל את הכסף מיד.

לפני כ-30 שנה, כאשר חפץ האדם להתקשר לפלוני הרהר בלבו: כשאגיע הביתה אתקשר בטלפון ואשיג את מבוקשי. אך האיש לא היה מרוצה – חפץ להתקשר עכשיו! אם אפשר להתקשר כעת, מדוע לחכות עד שאגיע הביתה? המציא את הטלפון הסלולרי והוא מתקשר כיום מיד בעת שלבו חפץ.

המצב הזה שהכול עכשווי, זמין ומיידי, גורם לאדם להתרגל שכל מאוויו מתבצעים מיד. הכול צריך להיות כרגע, וכל העולה על לבו מתאפשר תוך זמן מועט. לא רגיל הוא לחכות בסבלנות עד שמקבל את מבוקשו, אינו לומד להתאפק ולשלוט על רצונותיו או לדחות את תאוותיו.

מה קורה לאדם שלא הורגל בשליטה עצמית ובהתאפקות בעת אשר לבו חושק בדבר מסוים ואין באפשרותו לקבל זאת מיד? הסבל הנו גדול, כי לא הורגל לגבור על המאוויים שלו, לא למד לחיות בשליטה ולדחות סיפוקים. כך גם יהיה בעת שיעמוד בפני פיתויים, תאוות ורצונות שונים וצריך להתמודד עמם, המאבק הפנימי שלו יהיה קשה. התסכולים יהיו מרובים ויכולים להטריד רבות את מנוחתו ושלוותו.

האיש הרגיל להגיב בכעס – מדוע זה קורה לו, מדוע הוא ניצַת במהירות כה גדולה, למרות שהדבר מביא לו צרות וקשיים? התשובה היא כיוון שהכול זמין ומתבצע מיד, הרי שלא למד הלה את כוח ההתאפקות ואפשרות ההבלגה. לא תורגל שאפשר לראות ולשמוע דברים ובכל זאת להחזיק מעמד ולא להתפרץ. להבין שישנם מצבים שאנו לא באים על סיפוקנו, אפילו גם לא עושים את רצוננו ובכל זאת מחזיקים מעמד ולא יוצאים מגדרנו.

כאשר יש לו שליטה במצב, כאשר מבין שיש דברים שצריכים לחכות בסבלנות, הרי אף חוסך מעצמו אמירות מיותרות. יכול לשמוע ולא להגיב בפזיזות, מסוגל הוא להתאפק. בתגובתו לדברי האחרים יגיב רק לאחר מחשבה, כאשר התגובה תהיה נכונה יותר, ובכך לא יסתבך בדיבורו עם אנשים.

כאשר יש את מידת הסבלנות והאיפוק ניתנת בכך גם השליטה על הרצון לרכישות ולקניות. ניתן לגבור על היצר העז לקנות בגד ושאר צרכים בעת שהדבר לא כ"כ נחוץ או כשהמצב הכלכלי לא מאפשר זאת. למרות הלחץ והחשק הפנימי יֵדע האדם המתורגל לאיפוק לגבור על עצמו ולשלוט על רצונותיו.

הילדים שלנו הנולדים לתוך עולם המהיר הזה צריכים לשומרם ולהרגילם למושג של איפוק ושליטה. שלא יבואו על סיפוקם בכל דבר ועניין, לא כל הנחשק על-ידם חייב להינתן להם בכל מצב ובכל עת. שליטה עצמית, החשובה כ"כ לחייהם, מחויבת תרגול. זוהי מידה שכדאי לרוכשה כבר בגיל צעיר כדי שיהיה הילד שליט בגופו וברוחו בכל אילוצי החיים. גם בעת שיהיו נזיונות ופיתויים יהיה מסוגל להתנהל ולהתמודד מולם כראוי.

ישנן משפחות שבמשך סעודת השבת מונחים על שולחנם בקבוקי שתייה המלאים במים בלבד. השתייה המתוקה מוגשת רק לאחר שאכלו את המנה העיקרית. תרגול יפה לדחיית סיפוק ולהתאפקות…

ילד חייב לשמוע בבית, אמירה המבהירה לו שאת החפץ בו הוא מעוניין אכן יקבל אך לא מיידית. יקבלו אם יעמוד במשימה המוטלת עליו ובתנאים מסוימים. גם אנו המבוגרים יכולים להתרגל להשהות את שיחת הטלפון שרוצים אנו לשוחח כרגע לאחר שנגמור את הסעודה עם המשפחה או לאחר שנסיים את לימודנו. נאפשר לעצמנו להיות שולטים במצב, בעלי כוח להתמודד עם רצונותנו.

למרות החיים המהירים שאנו נמצאים בהם והאפשרויות הרבות הנתונות בידינו נשכיל להחזיק במושכות פעולותנו. כך נוכל להביא את סוס המרוץ השוטף של חיינו למחוזות ראויים ונכונים.

מאת: ר' אדם ישראל

אין ספק כי אין ספק אצל אף לא אחד ממחזיקי מאמר זה כי אכן התורה והמצוות הם הערובה היחידה לקיימנו כאן בארץ ישראל ובכל מקום על פני הגלובוס, עדיין לא נמצא המקום שמנותק מחוקי התורה ושלטון התורה בפועל אינו שולט בה, נכון לא תמיד רואים זאת, ישנו הרבה הסתר פנים, אבל אנו כמאמינים בני מאמינים יודעים לראות זאת והייטב. אבל בשטף החיים בשטיפת הגשם וענייני העולם נוטים אנו לסגל לעצמינו כמה וכמה מחשבות ודפוסי מחשבה מהעולם שבחוץ לא מזה שמחוץ לעולם התורה, אלא מזה שמחוץ לבית המדרש, שם בהבדל של דלת רעועה אחת לפעמים מתחולל מחול שדים שאין דומה לו, העולם כולו אפוף ריחות תקשורת וחדשות, פרשנויות ותילי תילים של תובנות שכולם מחנה משותף אחד להם- הוצאת התורה מהמשחק! מרן הרב מבריסק זיע"א ביאר פעם את רשעותו של עמלק, אשר לאחר כל המלחמה המרה שלחם בישראל, לאחר שהכניס קרירות בעם בהתנהגויות שאינם הולמות שום בן אנוש, לאחר שזינב בעם את הנחשלים, מכתירה התורה אותו בפשע 'ולא ירא אלוקים'… לא פחות ולא יותר, נקח לדוגמא את היטלר ימ"ש הצורר הארכי רוצח ששנאת היהודים הייתה לחם חוקו ומרווה לצמאונו, וכשנרצה להגדיר את רשעותו- נכתיר אותו בתואר 'ולא ירא אלוקים' האומנם?! הוא רק לא ירא שמים? הוא רוצח, הוא צורר, הוא מושחת, סאדיסט, בקיצור 'נאצי'- לא ירא אלוקים?!

הסביר זאת מרן הרב מבריסק על פי מה שמצינו בגמרא שיש חילוק בין תשלומי ה'גנב' לתשלומי ה'גזלן', גנב משלם כפל וארבעה וחמישה, גזלן לא? למה? מה קרה? גזלן הוא יותר חצוף לכאורה, לא? הוא מגיע ברוב חוצפה בשאט נפש ללא מורא מכלום, פשוט חוטף את שאינו שלו והולך לו, לפעמים הוא מופיע אף עם נשק ליתר בטחון, האם לא מגיע לו לשלם שישה ושמונה לכה"פ? אומר הרב מבריסק, לא, הגזלן הוא איש ללא מורא! נקרא לו טפש, חסר דעה, חצוף, עז פנים, או כל כינוי גנאי אחר, אבל ככה הוא, הוא כזה לא מפחד מכלום, הוא עושה את שלו ושכולם יתפוצצו. מה שאין כן הגנב הוא טיפוס פחדן, מוג לב, הססן, מגיע בלאט, בערפל בחושך ואפילה, חודר דרך חלונות או גגות חוטף את שאינו שלו, ומסתלק כל עוד נפשו בכפו. עליו התביעה גדלה שבעתיים, כל זאת למה? כי אם אתה פחדן, אתה חששן, איך זה שלא הכנסת במכלול החששות שלך עוד חשש אחד, שיש לפחד גם ממי שרואה מלמעלה, ממי שציווה על הגניבה, אתה הרי פחדן, איך זה שתפחד מבני תמותה ולא תכניס כלל בחשבון הפחדים שלך את מי שאמר והיה עולם, הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד?? אין זה אלא כי 'אלוקים לא נמצא אצלך בחשבון כלל'- אתה לא סופר אותו, הוא לא קיים אצלך! הוא לא פונקציה בעברית מדוברת.

כך זה עמלק, הוא הססן פחדן ומוג לב, והתורה מעידה על כך, נראה כמה תכססי מלחמה הוא עשה כדי לנצח, 'אשר קרך בדרך'- הגיע בפתאומיות, בהפתעה כדי להפתיע את האוייב, 'ואתה עייף ויגע' עם ישראל היה במצב של עייפות ויגיעה מעמל הדרך וההליכה, אז בחר לו עמלק להפתיע, ולזנב לא במיינסטרים לא במרכז האומה ממנה הוא חשש, הוא בא בלאט בשקט אל השוליים של השוליים שם הוא הרגיש יותר בטוח. אז אם אתה אכן פחדן, חששן, הססן, איך זה שאלוקים לא נכנס אצלך לחשבון החששות שלך, זה מה שאמר הכתוב 'ולא ירא אלוקים' החוצפה של עמלק הייתה בזה שאלוקים לא היה אצלו שיקול בכלל, כל כולו היה גשם, ורוח ונשיאים אין, שום דבר של רוממות ורוח לא נדבק בו, טיפוס גשמי לגמרי כמו אומר לאלוקים 'לא סופר אותך' ה"י.

גם בחיים שמחוץ לבית המדרש, עלינו להזהר תמיד לא להיות ח"ו עמלקים קטנים, לא לשכוח בשום סיטואציה, לא להוציא משום שיקול את הימצאותו של אלוקים בבריאה, אין חשיבה גשמית רציונאלית לגמרי, אין דבר כזה, ככה זה היהודי תמיד אלוקים נמצא אצלו בתוך כל שיקול, בתוך כל חשש ופחד, ובתוך כל שמחה ונחת, בעזרת ה' וברוך ה'.