יתכן ומעולם לא היו כל כך הרבה אנשים בודדים כמו בעולם התקשורת של היום. בדור בו עולם התקשורת הפך לעצם מעצמותינו ולאמצעי המזהיר אותנו מפני סכנות שונות, עלינו להיזהר שבעתיים מפני התקשורת עצמה.

המילה "תקשורת" היא מלשון קשר. קשר מצד אחד זהו חיובי, שהרי הוא מקשר ומחבר בין שני דברים נפרדים, בין שני אנשים, בין האדם לבין הידיעה, אולם מצד שני הוא עלול להיות שלילי, משום שהוא עלול לקשור ולנעול את האדם. פעמים נדמה, שהמשמעות השנייה עולה על הראשונה, ואנו מוצאים את עצמינו קשורים כל כך חזק מבלי יכולת להשתחרר מכבלי התקשורת המלפפים אותנו מכל עבר.

פרשות "תזריע-מצורע" עוסקות בין היתר בתורת המצורע. צרעת באה על אדם שבמקום לקשר ולחבר בין אנשים, הוא "מוציא רע", הולך רכיל ומפריד בין לבבות. הפרשות עוסקות בעיקר באופן טהרתו של אותו מוציא רע, ועלינו לדעת שתורת טהרתו היא גם תורת טהרתנו שלנו מהוצאות הרע שלנו.

הבנה של תהליך הטהרה פותחת לנו סיכוי לטיהור הלשון והדיבור ותיקון עולם התקשורת.

לדבר לשון הרע וללכת רכיל זה בעצם ניסיון להתקשר, להיות קשור, לדעת הכל על כולם ולספר לכולם על כולם. לשון הרע ורכילות הם כמו כדור שלג שהולך וגדל, בפרט בעולם הפתוח של ימינו.

נשים לב, שבכל פרשות המצורע, תרגום אונקלוס מתרגם את המילה צרעת ל'סגירא", או "סגירותא". מלשון סגירות. מה רצה המצורע הזה, ה'מוציא רע' הזה? פתיחות, תקשורת חופשית, זכות הציבור לדעת ועוד. מה הוא באמת יצר? סגירותא. את הסגירות. הוא יצר חברה שלימה שבשם הפתיחות הולכת ומסתגרת.

*

רבינו יונה בספרו "שערי תשובה" (שער שלישי, כת מספרי לשון הרע) כותב: בעל הלשון חטאו נקל בעיניו, כי יאמר "אך דבר שפתיים הוא", ולא פנה אל נזקיו הרבים, על כן לא ישוב מדרכו הרעה. ואם שוב ישוב, אין תשובתו שלמה, כי לא יכיר גודל חטאו, כי התשובה השלמה להינקות מפשע רב – כי ייקד יקוד היגון בנפשו כיקוד אש" (שערי תשובה, שער שלישי אות רה).

ספר "שיחות חכמה ומוסר" (מאמר כו, שמירת הלשון) מרחיב בדבריו של רבינו יונה, לאור דבריו של רבי ישראל מסלנט ("אור ישראל" מכתב י).

הנביא יחזקאל אומר: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יח, לב). התלמוד ירושלמי (ברכות ב, ג) שואל: "וכי המת מת?", כלומר, מה כוונת הפסוק "כי לא אחפוץ במות המת", מן הראוי היה לכתוב כי לא אחפוץ "במות האדם", או "במות החי", איך מת יכול למות שוב? עונה התלמוד: "אלא, אלו הרשעים, שאפילו בחייהם קרויים מתים". מדוע הם קרויים מתים? רבי ישראל מסלנט מסביר, "גדר החי – מרגיש". כלומר, מה הוא הדבר המבדיל בין חי למת? ההרגשה. כשם שאם יש "בשר מת" בגוף האדם, אפשר יהיה לחתוך את הבשר והאדם לא ירגיש  מאומה, כך גם בנפש. כוחות רבים מרכיבים את הנפש, ועלינו להרגיש כל כוח וכוח. כאשר אדם חוטא אולם מצפונו לא מכאיב לו, אות הוא שביחס לחטא זה נפשו מתה. אדם רשע זהו אדם חסר הרגשה שאינו מרגיש בחטאו, ומצבו הרדוד כלל לא מציק לו. אדם רשע הינו "חי – מת". אם כן, כוונת הנביא היא, שבורא עולם אינו חפץ במות המת – "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי אלוקים, וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ".

כשאדם חוטא בדרך מקרה אפילו באחת משלושת העבירות החמורות, זה קרה משום שיצרו תקפו והוא לא התאמץ מספיק לכבשו, אבל סוף כל סוף החטא מציק לו, ונשארה לו מן החטא הרגשה לא טובה. הוא יודע היטב כי לא טוב עשה. אדם כזה נקרא "חי", הוא לא מת. יש לו הרגשה. הוא מרגיש ומבחין בין טוב לרע. אז מבלי להמעיט בחומרת מעשיו, הוא עדיין נקרא חי. אולם כשאדם עובר עבירה והוא כלל לא מרגיש בה, הוא נקרא מת.

כשאדם רוצה לשוב מדרכו הרעה, עליו להתחיל בצעד קטן, ולהשתדל לפחות להפסיק להיות "בעל לשון הרע". כלומר, כשאדם מקבל על עצמו לדבר פחות לשון הרע, הוא מרוויח מיידית שני דברים: א. "חיסכון" בדיבורי לשון הרע, וממילא ירידה משמעותית באיסורים. ב. מכיוון שהוא כבר לא פרוץ לגמרי בלשון הרע, הוא מתחיל להרגיש שוב באיסור לשון הרע, "דם חדש" זורם בעורקי נפשו הפצועה, וממילא הוא מתחיל שוב להיות חי. גם כאשר הוא נכשל שוב, יש לו מכך הרגשה לא טובה, ברור לו שזאת הייתה נפילה, וכך לאט לאט הוא משפר את מעשיו.

בואו נתקן יחד את עולם התקשורת, נקשר, נאחד ונחבר לבבות נפרדים.

אתה רץ-רץ ואינך שם לב לקורה סביבך. למה תמהר, אולי הנך מפסיד מראות מרהיבים בדרך, מראות בריאה חכמים ומופלאים. מי יודע שמא ההתבוננות הזו על הבריאה היפה, חשובה ונחוצה יותר מאשר סיבת ריצתך כעת. שמא אתה רץ כעת לדבר שנראה בעיניך חשוב, אך למעשה אתה בורח ומתעלם מדבר שהוא חסוי עבורך עוד יותר. עצור מעט מהמרוץ, התבונן ושים לב לסדרי העדיפויות האמיתיים בחיים שלך.

הייתה שבת נעימה. חזרתי לביתי לאחר תפילת מנחה, מספר דקות לפני שהשמש עמדה לשקוע. כיוון הליכתי היה לעבר השמש השוקעת. השקיעה הייתה נפלאה,  בצבעים מרהיבים. השמיים נצבעו במגוון צבעים עזים. העננים גם הם הוסיפו נופך של צבע וצורות שונות. התפעלתי והתרגשתי ממראה הוד זה ופלאי בריאתו של הקב"ה.

הרגשתי צורך לחלוק את רגשותיי עם אדם נוסף. והנה עובר לידי יהודי מעמך בית ישראל. פניתי אליו ואמרתי: ראה את הצייר הגדול שצבע את מלוא השמיים. איזה צבעים ואיזו תפאורה יפה. הוא התבונן-התפעל והגיב: "וואלה, כל הכבוד לך!". התפעל מאדם ששם לבו לשקיעה, לדברים שהם לנגד עיננו כל יום ואנו לא שמים לבנו להם. [מעניין לראות שצלמים מפורסמים מנסים לתפוס דווקא את הכול-כך רגיל כביכול – השקיעה, הטבע, הרוח. ה.מ]

אמרתי לו: וכי לצורך מי צבע הבורא את השמיים בצורה כה נפלאה. האם לצורך היצורים אשר מתרוצצים כעת בחלקת האדמה הסמוכה, או עבור החיות אשר מסתובבות כעת ברחוב? ודאי שברא הקב"ה כל זאת כדי שנראה, נתבונן ונשים לב למעשיו הגדולים ולבריאה המופלאה. כי אם לא נשים לבנו לכך, הרי שהקב"ה ברא כל זאת, ח"ו, לריק. והאם קיימת בריאה שלא לצורך?

אולי נראים הדברים כהתעסקות בזוטות. החיים – להסתכל על השקיעה בעת שאנו רצים וטרודים לסידור ענייננו החשובים והנחוצים. נראה מה אומר ע"כ הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ד הלאה י"ב: 'בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו… ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותמצא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא. וירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו'. עכ"ל.

אומר הרמב"ם שם כשאדם מתבונן בדברים האלו, הרי הוא מוסיף אהבה למקום וצמא להתקשר אליו. חשיבות ההתבוננות לקורה סביבנו היא כדי להתחבר להקב"ה – והרי החיבור לבורא היא מטרת חיינו ותכלית הגיענו לעולם זה. לא נראה בהסתכלות זו דבר פעוט ערך, ודאי שלא פחוּת מאשר כל הטרדות והעיסוקים אשר מוטלים עלינו בחיינו.

אתה קם בבוקר – לך לביהכ"נ כשמכשיר הטלפון כבוי. הסתכל סביבך על העצים הבנויים לתפארה. על הגזע החסון אשר בצורה מפליאה מחזיק את כל העץ הגדול. המחזיק את הענפים הגדולים המתפשטים לכל עבר, גם בעת רוחות וסערה. ראה את הגמישות של הענפים אשר מתנועעים ברוח ובשל גמישותם אינם נשברים, אלא זזים וחוזרים למקומם. ראה את סוגי העצים השונים, צורות שונות ומשונות של העלים. ישנו גם מגוון רב של צבעי הירוק בעצים השונים, בהירים וכהים, אבל העלים ברובם בצבע ירוק, באשר הוא צבע מרגיע. רצה הקב"ה לתת רוגע לבריאה, לכן הסביבה ברובה היא בצבע ירוק.

הקשב לציפורים. האם שמת ליבך שישנם ציפורים באזור מגוריך? התרכז ושים לב לקולות הציוץ השונים. תוכל להבין שישנם מספר רב של סוגי ציפורים כאן ליד ביתך? הרגש בבוקר את משב הרוח המקל על החום. ללא רוח זו היה האוויר עומד וחם היה לנו מאוד. ועוד דברים רבים נפלאים יפַּרשׂו לנגד עיניך, אם רק תשים לבך.

כל הדברים הללו באו לנו מידו של הקב"ה הטוב, אדם לא עשה זאת. קמנו עתה משנתנו והכול בא לנו מן המוכן. גם השמש זרחה ללא שום מאמץ מצדינו, היא זורחת כאשר אנו עדיין במיטותינו.

הרשה לך להיות רגע עם עצמך ועם אלוקיך – האלוקים אשר ברא את כל הבריאה הנפלאה והיפה הזו, כדי ליהַנות אותנו. מדוע נרוץ, נמהר ולא נשים לבנו. לא נשקיע אם מעט מחשבה לכל היופי הזה, הניתן לנו חינם.

התחל את הבוקר עם מעט תשומת לב על המתנות היפות שנתן לנו הבורא כבר לעת בוקר. התחל את היום במחשבות אלו, קודם שתתחיל את מרוץ היום החדש. אחרי שתחוש תהנה ותפנים, מובטח לך שגם במשך היום יהיה לבך חושק לשוב ולהתבונן על זאת – על הבריאה הנהדרת שתמשיך ותהיה עמנו במשך היום כולו.

אם אין לאדם עבודה ואינו יכול להתפרנס מיגיע כפיו, ישנם כיום רשויות אשר תומכות בחסרי אמצעים. בעת שאדם יש לו משפחה וילדים וכך גם כשאינו עובד לעת זקנתו. ישנן קצבאות אשר תומכות באדם חסר האמצעים עדי לקיים אותו בעת צרתו. זאת לעומת הדורות הראשונים אשר פרנסה הייתה מושג מקביל לחיים. לאדם חסר פרנסה לא היו האמצעים לפרנס משפחתו. יכול היה להגיע עד לכדי רעב ולסכן את שלום משפחתו וילדיו.

האדם החולה היה מיד במצב של סכנה. אנשים רבים מתו כתוצאה מחוסר גישה לרפואה טובה. כל הרפואה הייתה מוגבלת ביותר באפשרויות שלה, ולא נתנה מענה למחלות רבות. אדם אשר היה – או הוא או מי ממשפחתו – חולה, הרים את עיניו לשמיים כדי שיעזרהו הקב"ה ויבריא את החולה. הוא ידע שאין הרבה סיכויים להבראה ע"י הרופאים, צריך את עזרתו של הקב"ה. היום כאשר הרפואה מפותחת, כאשר ישנם אנשים המופנים לרופאים גדולים ומומחים, האדם הזקוק לרפואה רגוע יותר. מסתמך הוא על הרופאים הטובים אשר יסייעו ברפואתו. לא מרגיש הוא חסר אפשרויות מול המחלה. הוא חש שיש לו תשובות רבות ודרכים רבים להגיע לרופא טוב אשר ירפא את מחלתו.

כתוצאה מכל הדברים הללו ומדוגמאות נוספות בחיינו, אנו חשים בטוחים יותר. מאמינים בכוחותינו ובמגוון האפשרויות הרבות הקיימות היום, כדי להתמודד עם הבכיות שאנו נתקלים בהם.

**

אדם נוסע ברכב. יש לו רכב טוב ומהיר אשר יכול הוא להאיץ את מהירותו. לוחץ הוא על דוושת הדלק והרכב נוסע מהר על הכביש. רוח חזקה נושפת על פניו והנהג מתמלא בהרגשת כוח ועצמה. חש הוא שהוא שולט בכלי חזק ומהיר, תחושה של עצמה וכוח רב מסורים בידיו. כוחות חזקים אשר משרתים אותו נותנים לו אפשרויות רבות.

רוכב אדם על האופנוע, כלי בעל עצמה ומהירות רבה. נוסע הוא על הכביש ושועט במהירות עצומה. לבטח חש הוא תחושת שליטה מרוממת.

ודאי שהטייס אשר טס במרומים, הרואה את האדמה ואשר עליה, בממדים קטנים – מרגיש הוא מעל כולם. תחושה של גבוה מעל גבוה ושהשמיים הם הגבול עבורו. כל אלו נותנים לאדם הרגשה של כוח, הרגשה שהוא שולט על כוח רב. ישנם בידיו הרבה כוחות כדי לנהל את חייו כרצונו. כמובן שכל זה מקשה עליו לחוש, לעתים קרובות, את חולשותיו ואת מגבלותיו. להרגיש שהוא זקוק לבורא העולם, בלעדיו הוא לא מסתדר. שאין לו ברירה אלא לסמוך על הקב"ה. התחושה של האדם המודרני היא שישנם בידיו הרבה אמצעים כדי להסתדר בכוחות עצמו ובלא צורך להיעזר בכוחות אחרים ח"ו. ודאי שהדברים לא תורמים לחיזוק האמונה בבורא. לא מוסיפים לאדם הרגשה שהוא תלוי בכל  בידיו ובהחלטותיו של הקב"ה.

**

היום בעזרת הטלפון והמכשירים הנוספים להעברת ולקבלת מידע, הכול נגיש ונמצא. האדם רואה שהידע נמצא סביבו, הוא חשוף לידע רב ולאפשרויות רבות. הוא גם יכול לסדר ולטפל בצרכים שלו במהירות רבה, יכול להגיע לאנשים רבים מרגע לרגע. צורת החיים כיום נותנת לו תחושה שהוא בעל כוח רב ומסתדר יפה בחיים, גם בעתות קושי ובעיה.

לכך קשה לאדם להיות נכנע לרשות שמעליו, שיהיה נכנע לה בכל. לחוש שהוא חסר כוח וחדל אישים, אל מול כוח הגדול ממנו – מול כוח הבורא. כשאין אדם מכיר כל הזמן את מגבלותיו ואת הצורך התמידי להיעזר בקב"ה אשר שולט בכל, אין האמונה הפשוטה הזו חודרת פנימה לתוך לבו. אין שורשי ההתבטלות המוחלטת כלפי בורא העולם ננעצים עמוק בתוך נפשו.

רק ח"ו בעת צרה, כשאדם רואה שכוחותיו מוגבלים או כוחותיו נחלשים. כאשר יש שאינו שולט בחייו והאפשרויות שלו מוגבלות ביותר, אז ניתן ביתר קלות להשליך יהבו על הקב"ה לראות את אמת החיים שהכול מידיו יתברך.

אך למה יחכה האדם למצבים כאלה. למצבים אשר יחייבו אותו בעל כורחו להאמין באמת הברורה אשר נצטווינו עליה. למה לחכות שהקב"ה ח"ו יביא מצבים שיחייבו להאמין בו. נשיב את לבנו גם במצבי החיים הטובים לדעת ש"הוא אחד ואין שני" – הכול בידיו והכול מידיו. את האמת הגדולה אשר חיים אנו עליה כבר אלפי שנים, אשר נתנה כוחות נפש רבים לעם הזה, גם בעתות של צרה ומצוקה רבה. האמת אשר מבוטאת ע"י שלוש פעמים ביום בסיום תפילתנו: "ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". זהו הקטע הנאמן בסוף התפילות, רגע לפני צאתנו לשוק החיים. לזכור ולהזכיר בכת עת במשך היום, לשוב ולשנן בלבנו שאנחנו כנועים ומתבטלים לפניו – שהכול מידיו בלבד.

העולם בו אנו חיים הוא עולם מוסתר, נעלם ומטעה. כל שאנו רואים בעיננו הגשמיות, מציאותו האמיתית שונה לחלוטין. למרות שאנו רואים את הכול עיננו נוכל אף להישבע בנקיטת חפץ שאנו רואים טוב. לפי מיטב הבנתנו אכן זוהי המציאות הקיימת. אך במבט מתבונן יותר וראיה מפוקחת, נראה מציאות שונה לחלוטין. נראה את השקר המסתיר את האמת הנסתרת. והאמת הזו, ללא מחשבה מעמיקה מעט, לא נוכל למוצאה ולהבין את דרכה.

כשאנו רואים את העולם התוסס, את העשייה הגדולה של האנשים והמעשה הגדול שנעשה תחת השמש. כשנהייה ברחובה של העיר הגדולה נראה את כל ההתרחשויות והפעילות הנמצאת של האדם. כל זה במבט רגיל ושטחי נותן לנו תחושה שזהו העולם האמיתי. זהו העולם, כאן תכליתו, לשם כל הפעילות התוססת הזו נברא העולם.

במיוחד כאשר גם אנו משתלבים בעשייה הגדולה, שותפים ופועלים במסגרת העולם הגדול הזה. תוך כדי פעילותנו אנו מרגישים שאנו נמצאים כעת במרכזה של התכלית, פועלים לצרכים הנחוצים שבשבילם נוצר העולם.

אך אם נעצור לרגע, נסיט מעט את מעטה החיצוניות שעל עיננו. כשנוכל מעט לחשוב עמוק יותר, מיד נשיב אל ליבנו שתכלית החיים היא שונה לחלוטין. כל העשייה הזאת שמול עינינו היא רק אמצעי ואפשרות מִחְייה למען המטרה האמיתית של החיים. מטרה שהיא שונה לחלוטין מאשר רואות עיננו הגשמיות. תכלית הבריאה היא רוחנית טהורה ועליונה. כל הפעילות הרועשת ברחובה של עיר נועדה לצורך קיום האדם שיוכל לעמוד במשימה האמיתית של החיים – אמונה, תורה, מצוות, מידות ומעשים טובים.

כשנראה את האדם הנמרץ, את תחבולותיו ופעולותיו הרבות. כאשר הוא יוזם, מתכנן, מוציא אל הפועל ואפילו יודע להפעיל אנשים אחרים לצורך ביצוע רצונותיו. כשאנו רואים שהוא משפר ומוסיף על הקיים, לא נותן מנוחה לנפשו ומקדם בכל זמן את ענייניו.

במבט ראשון נראה לנו שהאדם הזה – ועוד אנשים כמותו הם המנהיגים, הם היוצרים והם המטפלים בענייני העולם. הם אלו שבכוחם וביוזמתם פועל העולם. ואילו הקב"ה – כך נראה – רק מאפשר להם לבצע את תכניותיהם.

אך האמת המוסתרת היא, שהקב"ה הוא הפועל הכול. כל הדברים הנעשים כאן, הם מכוחו. הוא הנותן לאדם את הדעת ואת הכוח לבצע את אשר נעשה כאן מתחת השמיים.

לא שהקב"ה רק נותן את הכוח ואת האפשרות לבצע את הדברים. גם הרעיונות שהוגה האדם כדי להתקדם, כדי לפרנס את עצמו ובשאר הנושאים, הקב"ה הוא זה אשר נותן לו את העצה ואת הרעיונות לקדם את צרכיו. וכך נאמר בדברים פרק ח', י"ח: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" ומתרגם התרגום: "ארי הוא יהֵב לך עצה למיקני נכסון" (-כי הוא הנותן לך עצה לקנות נכסים). כלומר: גם העצה המחשבה והרעיון ניתנים ע"י הקב"ה – כדי שיוכל לתפקד בעוה"ז. גם כאן ראינו דוגמה של העולם הנעלם, אשר מטעה אותנו לראות בצורה לא נכונה את החיים ואת האמת המסתתרת בתחום ראייתנו.

האיש העשיר, אשר ידיו רב לו בנכסים וברכוש גדול. האדם אשר אמצעים גשמיים רבים נמצאים תחת שליטתו. זה שיכול לספק לעצמו כל אשר יחשוק וכל אשר יעלה על ליבו. האנשים הסובבים לו, סוברים ודאי שטוב לו וחיו נעימים. במבט שטחי של הרואים אותו, יאמינו הם שחייו חיים טובים. הוא הרי שולט ברכוש רב, הוא משפיע על אנשים רבים, הרבה אפשרויות תחת ידיו. אך המתבונן, המסתכל בצורה בוחנת יותר, יראה אדם בעל קשיים רבים ודאגות רבות. אדם אשר לעתים קרובות אינו יכול לישון בשקט, בשל הדאגות והטרדות הרבות. אדם אשר יכול להיות גם כאוב ממורמר ומתוח. איש אשר רכושו הרב גורם לו להיות טרוד בעסקיו ללא שלווה – בלֵיאוּת בלי נחת.

המבט השטחי לא מאפשר לראות את הצד השני של המטבע. העשירות נראית לכאורה יעד נכסף, האיש הזה נראה כאילו הגיע לפסגת השאיפות. אך יש צדדים אחרים למטבעות הזהב שלו, ישנם בהם גם צדדים שאינם כה זוהרים ונעימים. המתבונן יותר, יוכל לראות גם את החלקים המוסתרים הללו.

אולי לכך נקרא עולנו "עולם" – הוא נעלם ונסתר מעיננו הגשמיות. העיניים הללו הרואות את המעטפת החיצונית, אשר היא איננה התוכן האמיתי. כדי להיווכח באמת החיים, הדברים הנכונים והפנימיים, נצטרך להתבונן מעט יותר.

מחשבה פנימית והתבוננות רצינית תוביל  אותנו לפקוח עיניים ולראות את האמת הטהורה הטמונה בגרעין החיים.

הלכתי בשכונה חרדית. היו שם ברחוב דוכני ספרים לרגל "שבוע הספר". ראיתי שם ספר עב כרס אשר בכריכה האחורית שלו היה כתוב המשפט הבא: "ספר זה הוא מהשורה הראשונה של ספרות המתח החרדית". הדבר קומם אותי מאוד. היטב חרה לי על עיוות המושגים ושיבושם. נזכרתי מיד גם במודעת פרסום לסרט שהוצג בעת החופש ואשר נכתב בה: סרט עוצר נשימה – הרשי לעצמך להתרגש. סרט זה תופס את המקום הראשון בין הסרטים החרדיים. בפיקוח נשות חינוך. ע"כ לשון המודעה.

לא נעשה שקר בנפשנו. בל ניתן לכשרות לא אמיתית לסמא את עיננו. לא נשלה את עצמנו שאנו פועלים בכשרות למהדרין. צריך אדם להיות איש אמיתי ובמיוחד לא לשקר את עצמו. ניתן לכל דבר, גם לדברים שאינם טובים, את שמם האמיתי. אחרת אנחנו מרמים את עצמנו וחיים בתוך השקר. אסור לנו לחיות חיים של ערפול חושים – פוסחים על שני הסעיפים.  אין דבר כזה ספרות מתח חרדית. אכן ישנה ספרות מתח, אך היא לא חרדית! אין דבר כזה סרטים חרדיים. אכן יש סרטים, אך הם לא חרדיים!!

וכל-כך למה, מדוע הדברים הללו סותרים להנהגה של אדם חרדי? אם נתבונן מעט על רוח הסיפור במקומות הללו, נראה שיש בו שיבוש המושגים שעליהם חונכנו. שילוב של נוכלים, שב"כ, ק.ג.ב., אינו עושה את הסיפור והסרט לחרדי. גם אם העלילה מתרחשת בירושלים ובבני ברק, ולא בת"א. גם אם בברוקלין ולא במנהטן. גם אם קוראים לו מוישי – אין הדבר נותן הכשר סוחף. דרמות של שילוב מידות מסוימות, התנהגויות פסולות ופעולות אשר מקומן בעולם הרחובי, לא יכירם מקומן אצלנו. גם אם יש להם סוף טוב, עם מוסר השכל ותובנות על חיי תורה.

אם זקוקים אנו לחומרים מסוג זה, איננו יכולים לשלוט על רצונותינו, אם אין אנו מסתדרים עם סיפורים וערכים משלנו – מילא. אבל בל ניתן הכשרים, אשר לא היו ולא נבראו. לא נרמה אחרים וגם לא את עצמנו. יש לנו ערכים בריאים וטובים, יש לנו ב"ה מסורת ויהדות עשירה ברוח, עשירה במושגים יפים וחכמים.

לא נעטוף תוצרת המיובאת מן החוץ הרדוד בעטיפה חרדית וניתן לה חותמת כשרות מרגיעה. עטיפה אשר תאפשר למשתמשים בה, שקט נפשי ורוגע. לתת לצרכני חומר פשוט זה תחושה שעושים זאת במסגרת חרדית מוגנת וחמימה.

צר מאוד שאנו זקוקים להיות ניזונים מאווירת העולם הגדול. בה בעת שיכולים אנו למלא את המצברים שלנו באווירת העולם הרוחני הענק שלנו. עולם עשיר שמלא כל טוב. לרכוש את אוצרות הרוח, ההנאה והשמחה שלנו. אוצרות אשר קודמים ותיקים ואמיתיים יותר מאשר כל התחליפים האחרים הקיימים כיום בעולם.

שמא מרגישים אנו חֶסֶר כלשהו, וממלאים זאת בקריאה וצפייה בכל הדברים הללו. כאשר בשעת מעשה, נשאבים לאווירה זו בכל חושינו ומי יודע אם לא משפיע זאת עלינו על השקפתנו ונפשנו.

כאשר נשב מעט עם עצמנו, נתבונן מה אנו רואים וסופגים במקומות אלה. נחשוב האם משפיעים עלינו הדברים הללו. נבדוק האם המושגים אשר קולטים כאן, הם המושגים אשר חונכו עליהם. הרי נחשפנו במשך השנים לערכים מכובדים חכמים ויפים, אשר מעשירים את האדם ונותנים לנו תחושות נעלות והנאה מרוממת ומכובדת.

נשווה בין המושגים והערכים החרדיים אשר גדלנו עליהם, אשר קיבלנו בבית ההורים ובבתי החינוך הקדושים שלנו. לבין המושגים החדשים, אשר חדרו אלינו בשנים האחרונות. ניווכח אז לדעת שהחומרים הללו אינם יכולים להיקרא "חרדים". מוגדרים הם אכן כך, אך בל נתפתה אחר הגדרה בלתי נכונה בעליל. הגדרה אשר אינה משקפת את אמת דרכנו.

**

הערת מערכת: ניתן להוסיף את העובדה שבחודשים האחרונים שומעים הרבה פעמים ראיונות בתקשורת עם "חרדים" שמייצגים לכאורה את החברה החרדית. אותם "חרדים" הרבה פעמים אינם מייצגים כלום, ובקושי את עצמם. אלא שעבור החברה החילונית כל מי שלובש שחור-לבן עם כיפה שחורה הוא מיד חרדי.

השבוע ניגש אלי בחור במקום לימודיי וסיפר לי על "חרדי" שהתראיין בתקשורת הכללית. הוא דיבר על הא ועל דא ו"עשה חילול השם גדול" (כך אמר הוא עצמו). כששאלתי אותו מי הוא אותו 'חרדי' הוא אמר שהוא בצבא חמש שנים ו… עצרתי אותו ואמרתי בפשטות: אם הוא בצבא 5 שנים זה אומר שהוא מאפיין את האידאל החרדי. לא קשור אם נכון לשרת בצה"ל או לא נכון. אבל אדם שהוא 5 שנים בצבא, כלומר גם חתם קבע, זה אומר שהוא מסכים עם עקרונות הצבא והתרבות החילונית – אז אינו יכול להיות חלק מהאידאל החרדי. הוא יכול להיות חרדי מדהים ולשרת בצבא, כי הוא לא יכול/מסוגל לשבת בכולל, הוא לא יכול לייצג את החרדיות אם הוא מזוהה עם ערכי הצבא וחושב שחשוב יותר לשרת בצבא מאשר ללמוד תורה. צבא זה בדיעבד, לא לכתחילה. צריך להיזהר מהגדרות.